מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור

יעל ושלמה בחדר מחשבים - הקשר הרב דורי .
יום לפני פציעה (סבא עם שני רגלים)
חוויות ממלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור

מלחמת ששת הימים הייתה כוננות למלחמה, קיבלנו התרעה להתייצב במחנה "מנצורה", שליד יוקנעם.

קיבלנו את הטנקים ועלינו איתם מה שנקרה היום מחנה אליקים שם נערכנו והתעמנו נאמר שעם תפרוץ מלחמה אנחנו נלחם בירדן. בעצם נאמר לנו זה תלוי בירדנים שעם הם לא יתחילו במלחמה לא נשתתף. לשמחתנו הירדנים יתחילו להילחם באזור ירושלים ואנחנו קיבלנו פקודה אחרי חצי יום לצאת לכיוון ירדן.

הנקודה הראשונה: הייתה "יעבד" שם חיכו לנו תותחי לורטה, שירו לכיוון מי עמי, זה יתברר לי רק אחרי כמה שנים. קיבלתי פקודה ברגע שאני רואה הבזק של אש לירות לכיוונו. לשמחתי הצלחתי להשמיד 8 תותחים ואז נוצר שקט. והיינו בעמדת המתנה לראות מה קורה, ולפנות בוקר נסענו לכיוון "יעבד" וראינו שהשמדנו את כל התותחים ואני הייתי התותחן המצטיין בפלוגה כי השמדתי הכי הרבה תותחים. לשמחתנו והפתעתינו בכל בית דגל לבן שזה סימן  לקניעה. והמשכנו הלאה בחשש גדול כי לא ידענו מה הולך לקרות הלאה.

נקודה שניה: בדרך הייתה משטרה הם ירו לכיוונינו, אני החזרתי להם באש יריתי לתוך חלון פגז נפיץ והייתה פגיעה בול ונוצר שקט מוחלט. המשכנו לכיוון "טובס" חלק מהגדוד נילחם באזור "גנין" היו הרבה פגיעות בנפש.

תמונה 1

בדרכנו לטובס הופיעה אוטובוס, קיבלתי פקודה לירות לכיוון האוטובוס, והחלתתי לא להקשיב להוראות ולא יריתי האוטובוס נעצר ומימנו יצאו ילדים קטנים ואמהות. מאוד שמחתי שלא יריתי. אחרי שלא יריתי ירו לכיוונינו שני טנקים  והם לא פגעו בנו. אלינו לעמדת אש ויריתי באחד הטנקים, פגעתי בשרשרת שלו כך שהוא לא יוכל לנסוע יותר.

יש חוק בצה"ל שלו חוזרים לעמדת אש. אני לא ראיתי מה מפקד עשה וחזרנו לאותה עמדת אש. והטנקים של הירדנים חיכו לנו וירו לכיוון הטנק שלנו ופגעו במפקד הפלוגה שלנו, ששמו היה "יהודה גולן" מקיבוץ חולתה. נתתי פקודה לנהג לרדת מעמדת האש.

יעל שואלת את סבא: "סבא למה אתה נתתה את הפקודה?"

סבא עונה: "כי אני הראשון שהבנתי מה שקרה" אז אני אמרתי לנהג לחזור ברורס אחורה.

חזרנו לעמדת הגנה וחילצנו את המפקד, ולפתע הגיעו מטוסים ופגעו בשני הטנקים.

נקודה שלישית: למחרת קיבלנו פקודה לנסוע לכיוון "העיר שכם". בהגיענו לשכם רעינו ששכם כבר נכנעו כל העיר היו מונפים דגלים לבנים.

נקודה רביעית: קיבלנו הוראה לנסוע לרמת הגולן ולהילחם בסורים, נסענו דרך ישוביי התענכים. שהגענו לישוב "מגדל" ירו לעברנו הסורים, אנחנו נכנסנו מהר לעמדת הגנה, ואחרי בערך שעה נפסקה האש, והמשכנו לכיוון קירית שמונה ועלינו לרמת הגולן. קיבלנו פקודה לנסוע לכיוון "קאוניטרה". בהגיענו לא נמצא נפש חיה (חוץ מכמה זקנים שלו היה בכוחם לברוח) ריחמנו עליהם ונתנו להם אוכל ומים, נשארנו ללינת לילה. למחרת בבוקר היה שקט מוחלט ברמת הגולן. ואז קיבלנו הוראה לנסוע לכיוון "בוקעתה" (שזה כפר דרוזי). שהגענו נאמר לנו שרמת הגולן בידינו ושנערך להגנה.

תמונה 2

לאחר יום הודיעו לנו שהמלחמה הסתיימה! המלחמה הייתה שישה ימים ולכן קראו לה מחלמת ששת הימים. אני עוד נשארתי שישים יום להגן על רמת הגולן ועל ישראל.

נקודה חמישית: אני חזרתי הביתה וביקשתי את ידה של סבתא חנה כי מאוד אהבתי אותה לאחר שראיתי הרבה הרוגים אמרתי לה שצריך להתחתן! ולעשות ילדים.

מלחמת יום כיפור!

מלחמת יום כיפור פרצה בשעה 14:00 אנחנו הינו אצל חברים ולהפתעתנו ראינו מכוניות נוסעות ביום כיפור, על כביש החוף ושמענו מטוסים, החלתנו לפתוח רדיו כדי לדעת מקורה. ואז הבאנו שפרצה מלחמה  כי התחילו ברדיו לתת סיסמאות שכל חייל במילואים מכיר סיסמתו. שמעתי את סיסמתי וקיבלתי הודעה להתייצב בצרכניה של כפר ידידה בשעה חמש. הייתי מאוד לחוץ וחיכיתי שלוש שעות עד שהאוטובוס בא לאסוף אותי. בדרך נכנסנו לקיבוץ מעברות כי הזמינו אותנו לארוחת ערב. לאחר מיכן נסענו למחנה "מנצורה"  שליד יוקנעם ברגע שהגענו למחנה קיבלנו פקודה לעלות על הטנקים ולנסוע לרמת הגולן. לא הכרתי את אנשי הצוות. אני הייתי במלחמה הזאת "טען קשר" וגם מפקד הטנק. נסענו לכיוון גשר בנות יעקוב. הגענו בשעות הבוקר לגשר בנות יעקוב, וחשכו עניי. עשרות טנקים שרופים שלנו ושל הסורים היה מראה נוראי ומפחיד, לא ידענו מה קורה למעלה באזור "נפחא"

אז הגענו למעלה המראה היה נוראי, הגדוד שלי הצטרף לחטיבה 188 שכאמור כמעט הושמדה. אנחנו הינו גדוד "טנקי שרמן" אם תותח 105 אבל הטנקים האלה לא התאימו למלחמה הנוראית הזו. נלחמנו ביחד עם חטיבה במשך 4 ימים ולגבינו זה היה היום השישי למלחמה. קיבלנו פקודה לנסוע לדרום רמת הגולן  לכבוש יעד מבוצער שבוא הסתתרו חיילים  ופצועים שלנו. הפלוגה שלי היגעה עד לבונקר לבד יתר הפלוגות לא הגיעו וכאמור גם "גדוד חרמש" שזה גדוד רגלי משוריין ולצערי מה פלוגת טנקים יכולה לעשות לבד? לא הצלחנו לחלץ את הניצורים בבונקר שלימים אחר כך הסתבר לי שה זה היה "טל סקי". כאמור ארבעת הטנקים שלנו נפגעו עלי ידי טילי "סגר". מ"פ (מפקד הפלוגה) וכמו כן מ"מ (מפקד מחלקה) גם כן נפגע, וכאמור גם אני נפגעתי ובכל זאת אני נתתי את הפקודה לנטוש את הטנק שלנו. נפגעתי ברגל ימין מאוד קשה וחילצתי את עצמי בכוחות עצמי.

תמונה 3

נשכבנו מאחורי הטנק וכל אנשי גם כן וראיתי שחסר איש צוות ואמרתי להם שצירך לחלץ אותו אבל פחדו וברחו, הם השאירו אותי לבד. הטנק קיבל עוד פגיעה מטיל והחלטתי שאני לא יכול להישאר ליד הטנק כי הוא עלול להתפוצץ. זחלתי 20 מטר וחיכיתי לחילוץ, שלכך 3 וחצי שעות. חולצתי לבית החולים "פוריה" ולא איבדתי את ההכרה שלי וזה מה שהציל את חיי הגעתי לבית החולים יבש מדם, וקיבלתי הרבה מנות דם. והסתבר לי שקעו לי את רגל ימין, השלמתי עם זה מיד , ויש אמרה שאומרת "אם אני לי מילי" וזה אומר שאף אחד לא יעזור לך עם את לא תעזור לעצמך. למחרת היה יום שבת התעוררתי מטושטש לחלוטין והחלטתי שזה הזמן להודיע למשפחתי שנפצעתי במלחמה. שכבתי בפוריה 11 ימים ואז העבירו אותי לשיקום "בתל משומר" (בית החולים) ובנו לי פרוטזה (רגל חלופית) הייתי הראשון ממלחמת יום הכיפורים שבנו פרוטזה מעל הברך. ובערב באולם הספורט של בית החולים, הייתי דוגמן של הנכים האחרים ללכת בלי הרגל. הלכתי עם פרוטזה כמובן בעזרת כביים, מה שהיה חשוב להראות לכולם וגם לעצמי, לא לעבד את שווי המשקל, במלחמות הקודמות, זה היה לוקח חצי שנה ויותר ללמד אותם ללכת ברחתי מבית החולים אחרי שלושה חודשים, וחזרתי לעבוד במשק החקלאי בגידול פרחים והיו לי כבר אז שני ילדים קטנים שעזרו לי להשתקם במהירות בלי עזרה.

הזוית האישית

סבא: המפגש היה מאוד מרגש והשלים לי את הפאזל שהיה חסר לי עד המפגש.

בזכות המפגש נפגשתי עם המחלצים שלי ממלחמת יום כיפור, וחלק מחיילי הפלוגה, היה מפגש מרגש מאוד.

יעל: נהניתי מאוד מהמפגשים עם סבא שלמה, סבא לימד אותי עוד דברים שלא ידעתי על מלחמות ישראל. סוף כל סוף אני יודעת איך סבא איבד את הרגל.

מילון

ממ"ק
מפקד מחלקה

ציטוטים

”"אין דבר העומד בפני הרצון... של סבא"“

הקשר הרב דורי