מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים

יהב זהבה ויובל
שירות בסיני - זהבה בצעירותה

מלחמת ששת הימים
בשנת 1967, בהיותי בת 12 שנים, פרצה מלחמת ששת הימים. המלחמה פרצה באופן פתאומי כשהיינו בבית הספר. לפתע המורה הודיע לנו שאנו חייבים ללכת מהר הביתה. השעה הייתה 11:00 בבוקר. אני גרתי מאוד רחוק מבית הספר ביחס לשאר התלמידות. האזעקה לפרוץ המלחמה תפסה אותי בדרכי לביתי. איש הג"א ביקש ממני להיכנס למקלט הסמוך למקום. המקלט היה בבית הספר כי"ח, סמוך לשוק מחנה יהודה. נכנסתי למקלט, שם ראיתי המון תלמידי תיכון. היה מתח רב מאוד, המולה רבה, רעש והמון פטפוטים. לא הכרתי במקלט אף אחד. הקשבתי לשיחות של התיכוניסטים. האזנו לטרנזיסטור וניסינו להבין מה קורה. הבנתי שפרצה מלחמה בין ישראל למצרים וכל מדינות ערב הצטרפו לתקיפות על ישראל.
 
קדמה למלחמה סגירת מצרי טיראן בים סוף. מצרים לא נתנה לספינות ישראליות להפליג בים ולכן פרצה המלחמה. היה גיוס של כל האבות במשך חודש שלם עד לפרוץ המלחמה, כולל חיילים שרק השתחררו. כל השירותים שניתנו לאזרחים נעשו בעזרת נערים ונערות שהתנדבו לעבוד בדואר, בקופות חולים, בפינוי אשפה, במכירות וכולי. המתח היה רב לפני המלחמה חודש שלם. צבא מול צבא בגבול הדרום עמד בכוננות על מנת לפתור את הסגר במצרי טיראן. בעיר האזרחים נתבקשו למלא שקי חול ולהניח על החלונות נייר דבק. הייתה תחושת סולידריות בקרב העם וכולם עזרו לכולם.
 
נשארתי במקלט יומיים ויצאתי רק לאחר ששמעתי בחדשות שחיל האוויר הישראלי תקף על הקרקע את כל המטוסים המצרים וחיסל אותם. מצב זה הכריע את הכף ליתרונה של ישראל.

הצבא התפנה לתקוף בגבול ירדן שהיה קרוב מאוד לירושלים והצליח לשחרר את ירושלים העתיקה, הכותל המערבי, הבקעה ותוך שישה ימים המלחמה פסקה. כולנו שמחנו מאוד מאוד.
 
מלחמת יום הכיפורים
ביום כיפור הייתי בת 18 וכבר חיילת. הייתי בקורס חובשות ואיפשרו לנו חופשה ליום כיפור. בירושלים עיר דתית מאוד שבה כולם צמים ומתפללים בבית הכנסת בשעה 14:00 פתאום ראינו רכבים צבאיים נוסעים במהירות. כולנו היינו מאוד מופתעים שרכבים נוסעים ביום כיפור. לפתע הגיעו חיילים לגייס מילואימניקים לצבא בצו 8. הדלקנו מיד את הרדיו לשמוע חדשות. הודיעו בחדשות שצבא מצרים תקף את חיילינו במעוזים. החל גיוס של מילואים. אני זוכרת צעירים שגויסו בבית הכנסת ולצערי הרב לא חזרו לאחר המלחמה. המלחמה הייתה אכזרית ארוכה וגבתה את חייהם של הרבה חיילים. לי הפסיקו את הקורס ונשלחנו לתגבר את בית הקברות הזמני בבאר שבע. לבית הקברות הגיעו משפחות ההרוגים ותפקידנו כחובשות היה לטפל במשפחות האבלות. הרבה מהן התעלפו בביקורן את יקיריהם ואנו סייענו להם מאוד.
 
לאחר חודש וחצי חזרנו ללמוד בקורס חובשים. הקורס היה מאוד מאוד מעניין ואף שקלתי ללכת ללמוד רפואה. לאחר הקורס נשלחתי לשרת בסיני. שירתתי בבלוזה כמעט שנתיים. את סיני החזרנו למצרים בהסכם השלום בשנת 1977. לשמחתי ההסכם עם המצרים מחזיק 40 שנה. השירות הצבאי היה מאוד מעניין. נהניתי לגלות את את נופי סיני והדיונות החוליות. בסיני מאוד מאוד חם ובאיזור גדלו עצי תמר עם פרי טעים ביותר.  

מילון

מעוז
מקום שמירה צמוד לגבול, שם שומרים החיילים באמצעות תצפיות על שטח האויב

בלוזה
מקום בסיני ששם היה בסיס צבאי. בהסכם השלום הוחזר למצרים

ציטוטים

”אסור לפחד לעולם“

הקשר הרב דורי