מאגר סיפורי מורשת

סיפור הילדות של אברהם עודי כהן. אני נולדתי בשנת 1944 בטבריה בבית חולים שוויצר.

בית החולים על שם שוויצר – בית חולים אשר פעל בטבריה בשכונת קריית שמואל, בין השנים 1930-1931  ו-1934‏-1955. בית החולים נחנך בשנת 1921. בבית החולים פעלו המחלקות הבאות: מחלקה פנימית, מחלקת ילדים ומאוחר יותר נוספה מחלקת יולדות". (ויקיפדיה)

בית החולים על שם שויצר בטבריה בו נולד סבא בשנת 1944 (ויקיפדיה)

בגיל 4 בשנת 1948 (קצת לפני) התחילה מלחמת השחרור. גרנו אז בשכונת אחווה, מול הבית עמד טנק אנגלי. אבי ביקש ממני להציץ מהחלון כי אנשים מבוגרים היו נורים ואז ראיתי אישה מבוגרת הולכת לקראת הטנק ומתנדנדת מצד לצד, מספר מטרים לפני הטנק היא נפלה ולא קמה. היה קשה למצוא בן משפחה שלה היא הייתה מוסלמית. כשאבי שאל אותי מה קרה? אמרתי שראיתי אישה מבוגרת. הוא הסתכל מהחלון ואמר זאת "סיטי זקיינה" – גברת זקנה. התברר שהיא הייתה האישה הראשונה מתוך הארבע נשים של בעל נכסים מוסלמי. הוא היה נשוי לארבע נשים וכשהוא ברח מטבריה הוא השאיר את האישה הראשונה זקנה "סיטי זקיינה" מאחור ואת שלושת הנשים הצעירות לקח איתו. קברו אותה במבנה שהיום בשילוט מופיע כקבר רחל.

אבי שמר בביתנו את התחמושת במרזב שירד מהגג והראה לי איך זורקים רימון. הוא הכין אותי לכך, שאם יבואו ערבים והוא לא יהיה בבית, אדע להתגונן. אז בגיל 4 לא הבנתי את משמעות הדבר.

בצבא הייתי פעיל מאוד וגם מועיל, מאחר והיה לי ידע נרחב במכונאות רכב יכולתי לפתור כל בעיה גם בשרותי הסדיר וגם במילואים, כאשר ביחידות השונות ששירתי בהם, לא היה כוח אדם מיומן מספיק פנו אלי ופתרתי את הבעיות. בתום השרות הציעו לי הצעות רבות להישאר בצבא, אז זה לא קסם לי.

קישור לסיפור: אסתר כהן משפחת מקימי מושב כרם בן זמרה

הזוית האישית

מעיין כהן ונגה שבח: נהנינו מאוד בעבודה עם סבא. למדנו על החיים פעם והוא ולמד על הטכנולוגיה של הטלפון והמחשב ועם זאת למדנו הרבה הרבה אחד על השני.