מאגר סיפורי מורשת

סבתא חסיה נולדה בקיבוץ איילת השחר בשנת 1945, היא מספרת ליובל על תקופת מלחמת השחרור:

"הייתי בת שלוש בזמן המלחמה ולא כל כך הבנתי את מה שקורה באיילת השחר בימים אלו. איילת השחר הייתה קרובה מאד לגבול הסורי ומשם היו מפגיזים את הקיבוץ כמעט כל יום גם הפגזות קליעים וגם הרבה מאד הפגזות ממטוסים שטסו מעל הקיבוץ.

תמונות מחיי הקיבוץ בזמן המלחמה

פינוי הילדים מהקיבוץ

כמובן שהיה הרבה פחד בקיבוץ וכל יום היה שונה מקודמו ולי כילדה זה נראה קצת כמו משחק. בהמשך המלחמה ההפגזות הסוריות לא אפשרו חיים רגילים. בקיבוץ הייתה סכנה מאד גדולה והוחלט לפנות את הילדים לחיפה שהייתה רחוקה מהגבול ושם הילדים יכלו לחיות חיים רגילים. סיבה נוספת לפינוי של הילדים היה שכל הגברים והנשים שלא היו צריכים לטפל בילדים יהפכו ללוחמים.

החיים בחיפה היו בשבילי נעימים מאד בעיקר בזכות שני אחיי הגדולים יורם וצביקה שבאו לבקר כמעט כל יום. הם גם פינקו אותי במסטיק וסוכריות שבאותה תקופה היה משהו שאפשר רק לחלום עליו. הילדים מעל גיל 14 לא עזבו את הקיבוץ ונחשבו כבר ללוחמים ממש. התפקיד העיקרי של הנערים היה לרוץ בין עמדות השמירה ולמסור הודעות מעמדה לעמדה (חבל שלא היה טלפון נייד). את כל הקיבוץ הקיפה תעלה ארוכה מאד (התעלה לא הייתה מקורה), כל כמה מטרים היה עמדת שמירה מוגנת ומכוסה שבה היו חיילים ונשק ששמרו על הגדר. תפקיד הנערים היה מאד מסוכן כי הם עזבו את עמדות השמירה המוגנות ורצו בתעלה הפתוחה למסור הודעות  ולכן גם נהרגו כמה נערים בני 14-15 מפגיעות של פגזים.

יורם אחי הגדול כתב לאמי מכתבים וכתב בהם מה שלומנו. בתום המלחמה הוסג השקט בגליל והילדים יכלו לחזור הביתה לחיים הרגילים בקיבוץ.

מבחר תמונות מאלבומה של סבתא מחיי הקיבוץ איילת השחר בזמן המלחמה

הזוית האישית

יובל תורגמן בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתא חסיה.