מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלחמת השחרור ממבט של ילדה בת חמש

סבתא אביבה ונכדתה האהובה מיקה
סבתא שלי כילדה צעירה ודאגתה לכלבתה לאסי
אני וכלבתי לאסי: במלחמות ומחלות ילדות תמיד יחד

שמי אביבה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

הסיפור שלי מתחיל כשאני בת 5 בקיבוץ אושה, המקום בו נולדתי. בעצם נולדתי ממש בבית החולים בעפולה שהיה מאוד רחוק. אבל האחות באושה שהייתה חברה טובה מאוד של אימא שלי, החליטה שהיא לא סומכת על אף בית חולים בחיפה שהייתה קרובה יותר, ושלחה את אימא שלי שלושה ימים קודם באוטו מקרטע לבית החולים בעפולה, בו היה רופא ילדים "שליח אלוהים על פני האדמה". נולדתי בערב פורים, באדר ב', ונקראתי אביבה, מאחר והתקופה היא תקופת האביב וחבר של אימא שלי, שהיה אמן ומספר סיפורים, לחץ עליה לקרוא לי אביבה. הוא אפילו כתב עלי שיר לרגל הולדתי.

אני כפעוטה

תמונה 1

גדלתי בקיבוץ עם לינה משותפת, כשחיי הילדות שלי מאז זכורים לי כימי כיף והחברים הטובים שלי ביותר היו בני הגיל שלי. מאחר וגדלתי בלינה משותפת, היה מקובל אז שכל מחלת הילדות כמו חצבת, אדמת, שעלת ועוד, היינו נכנסים ל"איזולציה": הסגר בתוך הגן. (אז עדיין לא היו חיסונים למחלות אלו וכולנו היינו נדבקים אחד מהשני. זו הייתה "דרך להתחסן לכל החיים"). להורינו לא הייתה אפשרות להיות איתנו והקשר היומיומי התנהל דרך חלון מזכוכית. היחידות שהורשו לטפל בנו היו מספר מטפלות ורק הן היו יכולות להיכנס או לצאת מהגן אחרי החלפת בגדים וחיטוי הידיים.

אני כילדה

תמונה 2

הזמן ימי מלחמת השחרור, ואנחנו ילדי הגן חולי חזרת וכמובן נמצאים באיזולציה. הייתה לי כלבה קטנה בשם "לאסי", שלא הורשתה כמובן להיכנס לגן. התחילה הפגזה גדולה מצד מספר כפרים ערביים שעד לאותו זמן היו לנו יחסים מצוינים איתם. אני, נצורה בגן ולאסי כלבתי נמצאת בצריף של הוריי. שמעתי את נביחותיה מרוב פחד ההפגזה, אני שומעת ומחליטה לצאת מהגן. תוך כדי הפגזה, כשהרעש בחוץ מחריד, אני מוצאת דלת צדדית ורצה מהגן להביא את לאסי אלי. לא עזרו כל השכנועים מצד המטפלות שהגן איננו מקום מקלט לכלבים, ואני המשכתי לשמור על לאסי ולחבק אותה יחד איתי בגן עד לסוף זמן האיזולציה, כשיצאנו לנשום ולשחק באוויר החופשי.

אני בילדותי

תמונה 3

את כל זמן מלחמת השחרור "בילינו" יחד ילדי הגן ובין הפגזה להפגזה (והיו הרבה כאלה) יכולנו להמשיך ולחיות את חיינו הרגילים כילדי גן מאושרים.

אחד הזכרונות שלי מאז, מעבר לזכרונות הפחדים שליוו אותי כל פעם שהבית רעד מההפגזות, היה זיכרון של שמחה והרגשת ׳יחד׳, היינו כל הילדים מאוחדים לאורך כל שעות היום וזכינו גם למתנות מיוחדות. למשל: אבא של אחת הילדות שהייתה איתי בגן נסע לחוץ לארץ לשליחות והביא לנו תות שדה מסוכר על מקל ענק. צריך לזכור שבאותם ימים לא היו כמעט ממתקים וסוכרית תות השדה הענקית הייתה לגביי ממתק מלכים. התמונה החיה בראש היא תנועת היד של אותו אבא מכניס לנו את הסוכריות לכל אחד בנפרד דרך חלון בית הילדים, (הרי היינו בהסגר).

הזוית האישית

הנכדה מיקה: היה לי מאוד כיף והרגשתי שאני וסבתא התחברנו יותר ויותר.

מילון

איזולציה
הסגר, בידוד.

ציטוטים

”תוך כדי הפגזה, כשהרעש בחוץ מחריד, אני רצה מהגן להביא את לאסי כלבתי אליי“

הקשר הרב דורי