מאגר סיפורי מורשת

הקשר הרב דורי של נריה וסבתא אסתר סילוק.

רקע לסיפור – הקהילה היהודית בפז, מרוקו (בית התפוצות)

"מ- 1925 החלו היהודים להתגורר בחלק החדש של פס. במפקד 1931 נימנו בפס 10,496 יהודים. רק העניים נשארו במלאח. בתקופת שלטון וישי (1943-1940) נרשמו התנפלויות על יהודים. ב- 1947 היו בקהילה 22,484 יהודים, מספר זה כולל את אלה שישבו בסביבות העיר. ב- 1951, לאחר עלייה לישראל, נותרו 12,648. רוב היהודים עלו לישראל ומיעוטם היגרו לקנדה ולצרפת. בשנות ה- 60 התחסלה הקהילה". (אתר קהילות בית התפוצות).

סבתא אסתר נולדה בשנת 1948 בעיר פס במרוקו לבית משפחת שוקרון. היא עלתה לישראל בשנת 1956.

סבתי מספרת על אירוע שנחקק בזיכרונה כילדה בת 6-8 בשנים שבמרוקו הייתה מלחמת עצמאות כנראה בסביבות שנות 1953-1956 מלך מרוקו מוחמד החמישי ומשפחתו הוגלו לאי מדגסקאר עיי הצרפתים ששלטו במרוקו.

בתקופה זו סבתי זוכרת שהיו הפגנות מאוד אלימות של המרוקאים שניתן היה לראות אותם ברחובות. סבתא מספרת: "אני ובת דודתי החלטנו לברוח מבית הספר כיוון שמאוד פחדנו, היו הפגנות קשות בקרבת בית הספר. כאשר הגענו אל הבית שלנו שהיה בעיר טזה (עיר קטנה בקרבת פס), גרנו במלאח של העיר ז"א אזור שהתגוררו בו יהודים רבים.

ראינו מעל גג ביתנו קבוצה של לאומנים מרוקאים ואת אימי עומדת בחצר הבית ואת אחי התינוק עמרם בידה ועל החזה סבתא תלתה תמונה של המלך מוחמד. זה כדי להראות להם את נאמנותנו למלך. כאשר ראתה אותי סימנה להם בכל כוחה שאנחנו שייכים לה. קבוצת הלאומנים עזבה אותנו, הם נשארו עוד כמה שעות על גג ביתנו ואח"כ הלכו.

חוויה שמאוד הפחידה אותנו, אנו כיהודים מרוקאים תמכנו במאבק אך לא השתתפנו בו, המלך נהג ביהודים בצורה טובה ואף הגן ושמר עליהם לכן היינו נאמנים לו.

הזוית האישית

נריה לוי: היה לי כיף לשמוע את סיפוריה של סבתא אסתר ולתעד אותם. אני מאחל בריאות למשפחתי.