מאגר סיפורי מורשת

סבתא מספרת:

בלוב, הייתה מלחמה קשה מאוד.

כשהגעתי לגיל 4 הרגשתי בוגרת לגילי, הייתי שותפה לעבודות הבית.

לא היו מיטות ישנו על מחצלות, הייתי הולכת עם אימא להביא עצים לבערת האש. הייתי הולכת עם אימא להביא חלב ומים. במהלך חודש הייתי אצל סבתא שלי, שגרה בטרבלס, היא הייתה מחזיקה אותי על הידיים כדי שאשן. כשגדלתי היו לי הרבה מריבות עם האחיינית שלי.

הייתה שנה של רעב ובגלל זה אחי הקטן שהיה בן שנה נפטר, היה לי קשה מאוד להתרגל למצב ובכיתי… אז, החלטנו לעבור לישראל, בשנת 1943.

כדי לעלות לישראל עברנו מסע ארוך, הייתי רק ילדה  בת 8, עלינו באנייה קטנה וצפופה. לאחר זמן ממושך, הורידו אותנו בבנימינה. השאירו אותנו שם חודש ארוך והיה קר ומושלג ובהמשך, לקחו אותנו לפרדסיה וירד הרבה גשם.

עברנו לפורת. לא למדתי בבית ספר, עבדתי. אבא שלי היה קשיש, אימא שלי הייתה חולה, ובלית ברירה, יצאתי לעבוד לבד, היה קשה! בתור ילדה  עבדתי בחקלאות בבית אריזה ובמשק בית.

בגיל 13 הכרתי את בעלי משה, והתחתנתי אתו כשהייתי בת 17.

היום יש לי 30 נכדים ונינה. היה קושי רב אבל התגברתי, תודה לאל.

ילדתי חמש בנות וארבעה בנים. גרתי 16 שנים בחדר אחד וגידלתי את ילדיי. לאחר כמה שנים, קניתי דירה יפה, הייתי מאושרת. חיתנתי את חמשת בנותיי ואת ארבעת בניי, היום אני מאושרת מכל רגע ואני אומרת תודה לאל אלפיי פעמים.

הזוית האישית

סבתא עליזה: היה לי מעניין מאוד ומרגש להיזכר בילדות ולספר את זיכרונותיי לנכדתי לידור.

לידור: למדתי הרבה על ילדותה הקשה של סבתא ונדהמתי שילדים פעם עבדו קשה, בגיל כל כך צעיר.