מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלב העולם לקרית מלאכי

אבי קורא בתורה במנין של הרבי
770- מרכז חב"ד העולמי
כשמבקרים ב 770,מרגישים שמשם יוצא אור לעולם.

<?xml encoding="UTF-8">שמי פייגי וולף. נולדתי בשנת תש"ט (1949). להוריי מרדכי והעניא שוסטרמן שהיגרו מברית המועצות לארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה ושם נולדתי.

גדלתי בשכונת קראון הייטס, ברובע ברוקלין שבניו יורק. שם נמצא בית המדרש ובית הכנסת של הרבי מליובאוויטש, שנקרא בפי כל 770, על שם מספר הבית.

אבי היה מתפלל ב- 770  והיה ה'בעל – קורא' הקבוע של הרבי. הוא הצטיין בקריאתו המדוייקת, ומשום כך הרבי הורה לאבי  ללמד את בחורי הישיבה שלמדו ב-770 את כללי הדקדוק וטעמי המקרא. אבי ידע את התורה כולה בעל פה. פעם אחי ניסה לבחון אותו והוא ידע להשלים כל פסוק שאחי התחיל. לפרנסתו, התעסק אבי בבית דפוס. בין השאר, הוא היה מדפיס את השיחות והמאמרים של הרבי.

השכונה הייתה בעלת צביון יהודי בולט מאוד. היא הייתה מאוכלסת ביהודים רבים מחוגים שונים. בכל פינה היה בית כנסת או בית מדרש של קהילה חסידית אחרת.

כשהייתי כבת 13 החלו להגיע משפחות כושיות לשכונה  ויהודים רבים עזבו את השכונה לשכונות אחרות . תוך כמה שנים הפכה השכונה לשכונה מעורבת. היו מקרים רבים של פריצות, תקיפות ואלימות. הרבי הורה לכל המשפחות החב"דיות שהתגוררו בשכונה שלא לעזוב. הוקם ארגון שרכש את הבתים שהתפנו על ידי הכושים ודאג למכור אותם ליהודים, כך שבו השקט והאווירה היהודית למקום.

עם השנים התפרסם שמו של הרבי יותר ויותר.  ל-770 הגיעו אנשים מכל העולם לשמוע את הרבי, להתייעץ עמו ולהתברך מפיו. תמיד הייתה בשכונה אווירה של עשייה, חנויות רבות של תשמישי קדושה היו לאורך הרחוב ותמיד היו הרבה אורחים. ארחנו אורחים רבים בביתנו בפרט בשבתות וחגים, אורחים מכל גוני הקשת, שרצו לחוות שבת או חג עם הרבי: קבוצות  תלמידים מבתי ספר יהודיים מערים שונות, סטודנטים, עיתונאים, אמנים ועוד. לפעמים הייתי מלווה את האורחים להרצאות בנושאי יהדות, שהחכימו גם אותי. אחת הבנות שהתארחה בביתנו כל כך אהבה את התפילות וההתוועדויות עד שנשארה לגור אצלנו ולמדה בבית הספר החב"די שבשכונה, 'בית רבקה'.

בשבתות ובחגים הייתה אווירת קדושה מיוחדת. בחודש תשרי היו אורחים רבים במיוחד. היו התוועדויות  ארוכות, לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה. הייתה צפיפות גדולה, אבל אף אחד לא היה מוכן להחמיץ את ההתוועדות. גם בתפילות הצפיפות הייתה כה גדולה, עד שלא יכולנו להחזיק  סידור גדול, אלא רק סידור כיס.

כל חיי נסובו סביב הרבי ו- 770. תמונה מרגשת בזיכרוני קשורה לרבנית חנה, אמו של הרבי. מקומה בתפילות היה בקצה הפנימי של השורה הראשונה בעזרת הנשים, בצד מזרח. לאחר התפילה, כדי שלא תצטרך להמתין עד שכל המתפללות תצאנה, היו כל הנשים בשורה הראשונה קמות ומפנות לה מקום מעבר, והיא הייתה פוסעת בין הספסלים עד לפתח. היה זה מפגן של אהבה וכבוד לרבנית.

כשהגעתי לתיכון הלכתי בקביעות להתוועדויות כמו כל חברותיי. היינו יושבות בעזרת הנשים. כולן רצו לשבת בשורה הראשונה כי משם הייתה אפשרות להציץ דרך הסדק הצר שבמחיצה ולראות את הרבי, וכמובן, לשמוע יותר טוב. כדי לתפוס מקום היינו מגיעות כמה שעות לפני ההתוועדות . התוועדות ממוצעת ארכה מספר שעות וכללה מספר 'שיחות' (פלפולים בנושאים תורניים שונים) וניגונים חסידיים.

חלק ניכר מדברי הרבי  לא הבנתי,  כמו אנשים רבים נוספים שהתקשו לעקוב אחר הדברים, אבל גם מי שלא הבין היה מרותק. הייתה אווירה מיוחדת של קדושה, עוצמה, חיות ושמחה. כולם הרגישו שמקום זה הוא לב העולם. לפעמים הרבי היה מדבר על אקטואליה יהודית או ישראלית: המצב הבטחוני בארץ ישראל, סוגיית הגיור, ועוד. דברי הרבי היו מועברים לאנשי ציבור וממשל בישראל, וצעדים רבים שננקטו בתחומים שונים הושפעו מהם. היו גם התייחסויות של הרבי להתרחשויות כלל עולמית, כגון מהפכות, תגליות, המצאות, ועידות בינלאומיות וכדומה. גם כיום, כשמבקרים ב 770,מרגישים שמשם יוצא אור לעולם.

מלבד התפילות וההתוועדויות, שהיוו עבורנו ההזדמנויות לראות ולשמוע את הרבי, הייתה גם אפשרות להיכנס ל'יחידות' – מפגש אישי עם הרבי בחדרו, מפגש שהוא מטבע הדברים מרטיט, עוצמתי ומהווה רגע מכונן בחיים. זכיתי להיכנס ליחידות מספר פעמים. באחת הפעמים, שהייתה לאחר נישואיי, שאלתי את הרבי, בין השאר, האם לקבל הצעת עבודה מסויימת? הרבי שלל את העניין וכמובן שזה  ירד מהפרק.

אנשים רבים נהגו להמתין ליד הכניסה ל – 770, כדי להסתכל על הרבי כשהוא יוצא מהבניין. באחד הימים, עמדתי שם עם התינוק שלי. כשהרבי יצא, הוא סימן בידו הקדושה לתינוק כדי שיסתכל עליו. אני מרגישה שהדבר השפיע על הילד מאוד. הוא היום כותב על הרבי , מקרב אליו אנשים, ויש לו קשר עמוק מאוד לשליחים של הרבי.

בשנת תשכ"ט (1969) הורה הרבי להקים שכונה חב"דית חדשה בארץ ישראל, שבה ייקלטו עולים חדשים שיגיעו מברית המועצות. המקום שנבחר לכך היה קריית מלאכי, שם היו בניינים ריקים שהוקצו  על ידי משרד הקליטה ליישוב העולים.

הרבי שלח לשכונה החדשה 10 משפחות חב"דיות שתסייענה לעולים שיגיעו בצעדיהם הראשונים בארץ. הייתה חשיבות גדולה לכך שהעולים, שרובם שמרו תורה ומצוות בחירוף נפש בברית המועצות, ייקלטו בקהילה דתית ולא יופנו למקומות לא דתיים ויתרחקו מהיהדות. ואכן, בשלב הראשון, הגיעו 40 משפחות מגרוזיה, ששמחו להגיע למקום דתי. אך עתיד השכונה היה נתון בסכנה עקב המספר המועט של תושביה. גורמים ממשלתיים ואחרים טענו שהניסיון נכשל ויש לבטל את האחיזה החב"דית במקום.

כדי לבסס ולפתח את השכונה, מתוך דאגה לעתידם הרוחני של יהודי גרוזיה ועולים אחרים, הרבי הורה שכל הזוגות הצעירים החב"דיים שנישאים בתקופה זו בישראל יתיישבו בקריית מלאכי. לאחר כשנה נפל מסך הברזל והגיעו המוני עולים מגרוזיה ומרוסיה. הבניינים התמלאו במתיישבים ובעולים, והשכונה גדלה. או אז הבינו כולם עד כמה הרבי ראה למרחוק בכך שהקים את השכונה.

אני הייתי אחת מהכלות שהתחתנו בתקופה זו. מכיוון שהתחתנתי עם ישראלי והתעתדנו לגור בארץ, מצאנו את עצמנו מגיעים לקריית מלאכי, על אף שהוריי כבר קנו עבורנו דירה בלוד.

ההתאקלמות לא הייתה קלה. הייתי צריכה להסתגל לשינויים רבים בבת אחת. המרחק מהוריי היקשה עלי מאוד ותנאי החיים בארץ , בפרט במקום זנוח כקריית מלאכי, היו זרים לי. לא היו חנויות למזון מהיר כמו בארצות הברית, ולא חנויות בגדים. אפילו מכשיר טלפון לא היה לנו. היו משפחות בודדות בעלות טלפון, מהן הייתי, תמורת תשלום, מבצעת שיחה להוריי שבחו"ל.

אבל ידענו שאנחנו בשליחות של הרבי מליובאוויטש. הרבי קרא לשכונה בשם "נחלת הר חב"ד", ואמר שהיא צריכה להיות כמו הר ולהשפיע על כל סביבתה. שמחנו על הזכות לפעול כרצון הרבי והשתדלנו להשקיע בפעילות, כך שהקשיים התגמדו.

לאחר שנה הגיעו מרוסיה חסידים שהכירו את הוריי ואת  סבי וסבתי שאותם  לא הכרתי. זה היה מרגש. עולים אלו מסרו את נפשם בברית המועצות למען קיום תורה ומצוות, ורבים מהם ישבו שנים רבות בכלא בשל כך. גם כאן הם לא שקטו על השמרים וסייעו בכל הדרוש להפצת היהדות בסביבה.

ואכן, במקביל לקליטת העלייה, היינו, כל המתיישבים יוצאים לשכונות אחרות בקריית מלאכי ולמושבים בסביבה, ומציגים בפניהם את אור היהדות. היינו בודקים מזוזות ומחליפים מזוזות פסולות, מסבירים על חשיבות השמירה על כשרות, טהרת המשפחה ומצוות נוספות ומחלקים נרות שבת בימי שישי. היו פעילויות של חגים. למשל, תקיעת שופר בבתי הספר ובגנים לפני ראש השנה, חלוקת חנוכיות וסופגניות בחנוכה ועוד.

לא הסתפקנו במושבים הקרובים. פעמיים בשבוע היה יוצא טנדר מלא בנשים לבתי הרפואה הסמוכים לקריית מלאכי "קפלן" ו"ברזילי". הנשים היו עוברות בין החולים ובני משפחותיהם ומסייעות להם להתוודע למצוות שונות ולחזק את הקשר ליהדות. נסיעה דו שבועית זו מתקיימת עד היום כל שבוע ברציפות!

תחום פעילות נוסף הוא שיעורי התורה. מיד בתחילת דרכה של השכונה היו שיעורי יהדות לנשים הגרוזיניות, שלא ידעו עברית. היו גם שיעורי תורה לנשים החב"דיות, ובנוסף, נפתחו שיעורים לנשים לא דתיות בשכונות השונות בקריית מלאכי ובמושבים הסמוכים.

אני, אישית, מוסרת עד היום שיעור תורה במושב תימורים, הסמוך לקריית מלאכי. נשים רבות במושב הכשירו את מטבחיהן והחלו לשמור שבת וחגים ומצוות נוספות בעקבות השיעור. בשנים הראשונות היה לי גם שיעור קבוע כל שבת, שבו לימדתי את הבנות העולות בגילאי העשרה פרשת שבוע.

הרבי דאג גם לציבור הקשישים וביקש להקים כולל "תפארת זקנים" לקשישים, וכולל "בתי חכמות נשים" לקשישות. אלו היו מסגרות לימוד שהעניקו תעסוקה ערכית יומיומית לגיל הזהב בנוסף לידע התורני שנרכש. הפעילות העיקרית שלי בתחום שיעורי התורה הייתה במסגרת זו, עם נשים קשישות דוברות אידיש. הנשים מאוד נהנו מהתופעה של שיעורי תורה ממוסדים עבורן לאחר כל התלאות שעברו תחת השלטון הקומוניסטי. בנוסף לשיעורים הסדירים ארגנתי להן מדי פעם כנסים והרצאות מיוחדות בכפר חב"ד. פעילות זו ממשיכה להתקיים בהצלחה מרובה  גם כיום.

ה' זיכה אותי גם לנהל את ארגון 'ביקור חולים', המסייע למשפחות שאחד מיקיריהן חולה או מאושפז במימון שמרטפיות לילדים, אוכל מבושל, עזרה בניקיון הבית, וסיוע נוסף לפי הצורך. משפחות רבות בשכונה נעזרו בארגון בשעת מצוקה.

כיום השכונה גדולה ומפותחת, מלאה בארגוני חסד, מוסדות חינוך ושיעורי תורה. היא מהווה מרכז יהדות המשפיעה על כל הסביבה, בדיוק כפי שהרבי רצה!

 תשע"ו

מילון

בעל קורא'
אדם שתפקידו לקרוא בפני מתפללי בית הכנסת את החלק הנדרש מתוך ספר התורה, בהגייה נכונה ועם טעמי המקרא (מנגינה מיוחדת על פי סימנים מוסכמים). ספר התורה מתוכו קוראים בבית הכנסת אינו מנוקד ומפוסק, ולא מופיעים בו טעמי המקרא, והבעל קורא נדרש להכין את הקריאה היטב, על מנת לקרוא בצורה מדוייקת ללא טעויות שעלולות לשנות משמעות הדברים.

"בתי חכמות נשים"
הרבי הורה בשנת תשמ"ח 1980 לפתוח כוללים בשם "תפארת זקנים" לגברים ו"תפארת חכמת נשים" לנשים, לבני גיל הזהב שבהם ילמדו תורה וחסידות.

ציטוטים

”"ידענו והרגשנו שאנחנו בשליחות של הרבי מליובאויטש"“

”השכונה מהווה מרכז יהדות המשפיע על כל הסביבה, בדיוק כפי שהרבי רצה!“

הקשר הרב דורי