מאגר סיפורי מורשת

הבישול והתיבול בביתנו

שמי שולה נחמני, נולדתי בעיר פס שבמרוקו בשנת 1952 לבית משפחת אפרח.  אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי וחבריו לכתה להם ספרתי על מנהגי הבישול שלנו בבית ילדותי.

המכתש והעילי תפסו מקום מכובד במשפחתי כשהיינו גרים במרוקו. היינו כותשים את התבלינים השונים בניהם כמון, פלפל, הל, כורכום ועוד מגוון לא קטן של תבלינים.

יש עלי ומכתש עשויים מעץ ויש מקרמיקה ומנחושת. הכלים משמשים לטחינה, כתישה, מעיכה של גרגירי תבלינים לאבקה דקה. משתמשים במכתש והעלי  לכתישת תבלינים בכל מטבח ביתי וגם בייצור והכנת תרופות ברפואה ובתעשייה בכימיה. המכתש והעלי נזכרים גם בתנ"ך, בספר משלי, פרק כ"ז, פסוק כ"ב: "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת (=חטה) בַּעֱלִי – לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ".

הבישול המרוקאי שידוע בטעמיו הרבים וניחוחותיו המדהימים מקבל את התכונות האלו בעיקר בזכות התבלינים שהיינו כותשים בעזרתו של המכתש והעילי.

 המכתש והעילי

ועל כן עד היום ישנם בתים מסורתיים ששומרים על המסורת הזו של לכתוש את התבלינים בבית.

הזוית האישית

נהוראי: כאשר סבתי סיפרה לי את הסיפור  על כתישת התבלינים במכתש ובעילי, היא אמרה "זה מרגיש ממש טוב כאשר מכינים תבלינים". במפגשים הצלחתי להכיר את החפץ המדובר יותר לעומק. אחותי הייתה איתי במפגשים והיא אמרה לי שהיא נהנתה מאוד.