מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מכתב לרוני מסבתא

הסבתא פביה ונכדתה רוני בת ה 12
תמונתה של הסבתא פביה בגיל 13
ילדותי באנגליה ועלייתי לארץ

מכתב מסבתא אל רוני

שמי הוא פביה מרגולין, נולדתי בלונדון (אנגליה) בחודש מרץ לשנת 1939. ששה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. שני הורי טינה והנרי גולד נולדו באנגליה וכן סבתי מצד אימי, שאר סבותיי באו מפולין בשלהי 1900. נקראתי על שם סבתותיי, שמעולם לא פגשתי, שמם של שנת סבתותיי היה פאני.

לאבי הייתה אחות אחת, אסתר ואח צעיר שנקרא ג'וליוס אשר הופל עם מטוסו בהולנד במהלך מלחמת העולם השנייה ולאמי היו שני אחים ושש אחיות, כשהייתי בת שנתיים לערך, אבי שהיה אז חייל בארמיה השמינית נשלח להילחם בחו"ל למשך 4 שנים עד סיום המלחמה. במהלך שהות אבי בחו"ל, אמי ואני נאלצנו לעזוב את לונדון המופצצת ועברנו להתגורר בעיר קטנה בשם רדינג שם למדתי בבי"ס פרטי אשר שולם ע"י סבי. אני ואמי חלקנו בית עם עוד אישה ובנה הצעיר שבעלה גם נלחם במלחמה.

אני זוכרת את ההאפלה, זה היה כרוך בכך שלא היו אורות גלויים בלילה מחשש להפצצות הגרמניות וכל החלונות היו מכוסים בווילונות שחורים, אוכל ובגדים היו בהקצבה וכדי לקנות מוצרים לכל אזרח חולקו קופונים. העיריות הקצו שטחים שבהם אפשר היה לגדל ירקות וחלק מהאנשים אף גידלו עופות בגינותיהם.

כשאבי חזר מהמלחמה הייתי בת שש, והוא הביא לי אפרסק, זה היה האפרסק הראשון שטעמתי. עם סיום המלחמה, חזרנו לגור בביתנו בלונדון שהיה די גדול, היו בו 7 חדרים, חדר אמבט אחד, ומרתף בו אחסנו את הפחם ששימש לחימום בחדרים המרכזים וכל בוקר היינו נאלצים לנקות את האח משאריות הפחם.

הלכתי לבי"ס מקומי, נדמה לי שהיו בערך 40 ילדים בכל כיתה, אבל המשמעת הייתה טובה והכיתות היו שקטות. כל יום כל אחד מהתלמידים קיבל בקבוק קטן של חלב לשתייה. לשולחנות בכיתה היו תאים שמתחתם אחסנו את הספרים, כך שלא היינו צריכים לשאת אותם כל יום הביתה וחזרה. זה לקח בסביבות חצי שעה הליכה לבית הספר ואני זוכרת שכל הליכה הייתה מלווה בהמון ילדים. לא רחוק משם הייתה ספריה לשם הלכתי מספר פעמים בשבוע וכל הזמן קראתי ספרים.

אבי היה מנגן בכינור ומידי פעם היה מופיע בפנינו ותמיד הייתה מוסיקה קלאסית ברקע. הוא במיוחד אהב אופרה ושמעתי את כל הטנורים המפורסמים בזמנו.

בית הכנסת היה לא רחוק מביתנו שהיה חלק מאוד חשוב בחיינו, שם למדתי עברית שלוש פעמים בשבוע ובכל שנה איגוד הנשים אירגן טיול שנתי אותו אני זוכרת בחיבה. בבית הכנסת הוגשו ארוחות כשרות לילדי התיכון ובית הכנסת שימש כמקום מפגש מפני שהיינו מפוזרים בתיכונים ברחבי השכונה. בית הכנסת היה גדול והיה בו אוהל נוסף ששימש לילדים במשך החגים בגלל העומס של המתפללים .

אני זוכרת כשהמורה שלי לעברית הודיעה לי בשנת 1948 שהוכרזה מדינת היהודים בארץ ישראל ושמעכשיו יש לנו היהודים, מדינה משלנו. רצתי הביתה לספר להורים שלי והם השתיקו אותי כי הם פחדו שהשכנים ישמעו. (אנטישמיות תמיד הייתה ברקע)

יש לי שני אחיות, אחותי ג'ניס נולדה בשנת 1947 ורוזלינד נולדה בשנת 1951. הצטרפתי לאגודה הציונים הצעירה כשהייתי בת 17. האגודה הוקמה בכל רחבי בריטניה, שם התיידדתי עם חברים מסקוטלנד, וולס, ואירלנד ועם חלק מהם אני חברה עד היום. הקבוצה המקומית נפגשה בכל שבוע בבתים של אחד מהחברים, שם נערכו הרצאות ושירים בנוגע לישראל ופעם בשנה היה מפגש של כלל החברים מכל רחבי בריטניה למשך מספר ימים וזו היתה דרך נפלאה החליף דעות בנוגע לציונות ולהכיר חברה יהודים צעירים.

אני הגעתי לישראל בפעם הראשונה בשנת 1958 עם קבוצה מהאגודה הציונית. טיילנו במשך ששה שבועות וישנו בבתי ספר ועבדנו בקיבוץ גשר הזיו. בשנת 1961 חזרתי שוב לישראל בכוונה להישאר למשך שנה נוספת ומאז אני כאן. הלכתי לאולפן בורוכוב בגבעתיים ללמוד עברית ושם פגשתי לאחר שבועיים את דויד שהיה חייל בודד וניצול שואה. דודתו אסתר הייתה ראש הנהלת האולפן והיא נתנה לו חדר להתגורר שם בתמורה לעבודות אחזקה באולפן. התחתנו כעבור שנתיים וכיום יש לנו 2 ילדים   נחמיה ודניאלה, וששה נכדים. המשפחה שומרת על קשר הדוק ובדרך כלל עושים יחד את ארוחות שישי והחגים, לפעמים גם נוסעים כולם לחופשות משותפות.

לאחר שסיממתי את האולפן עבדתי כמזכירה בשפה האנגלית בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, שם פגשתי הרבה מוסיקאים מפורסמים ותמיד נהניתי להתגנב לחזרות. העברית שלי לא הייתה טובה מספיק אך לאנגלית שלי תמיד הייתה דרישה בעבודה.

העבודה האחרונה שלי הייתי בתור עורכת עבודות מדעיות באוניברסיטת תל אביב שם הייתי עורכת באנגלית מאמרים שפורסמו בביטאוני המדע החשובים בעולם וכן של עבודות שהוגשו ע"י דוקטורנטים וזה נמשך בערך כ-30 שנה עד שפרשתי.

הזוית האישית

סבתא פביה מרגולין כותבת מכתב לרוני נכדתה.

מילון

FZY
FEDERATION OF ZIONIST YOUTH התאחדות הנוער הציוני

ציטוטים

”אני זוכרת כשהמורה שלי לעברית הודיעה לי שהוכרזה מדינת היהודים בישראל ושמעכשיו יש לנו מדינה“

הקשר הרב דורי