מאגר סיפורי מורשת

שמי דרור כפיר, סבא של נעמה, עמה השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במהלך המפגשים סיפרתי לה את קורות משפחתנו, סיפורם של סבא רבא וסבתא רבתא שלה: איך ניצול אחד אברהם וניצולה אחת, אימא מאשה רוקשין הקימו אחריהם שבט בישראל:

סיפורו האישי של סבא רבא אברהם קפיצה תועד בספרו "נער צעיר משיח עם המוות".

"ביום שמלאו לי 13 שנים, אבי פסח קפיצה אמר מעל הבמה בבית הכנסת: "ברוך שפטרנו מעולו של זה". השנה היא 1939, נכנסים ראשוני הגרמנים לעיירה טיקטין. אחרי חודש נחתם הסכם ריבנטרופ מולוטוב. הגרמנים נסוגים וטיקיטן נשארת בידי שלטון הרוסים. אלו היו השנתיים הטובות לעיירה וליהודים שבה".

דרור ודברת ביער לפוחובה שבו נרצחה כל משפחתו של אבי אברהם קפיצה על ידי הגרמנים המרצחים, עושים אזכרה עם ילדי תיכון מישראל ליד הקבר שהקים אבי לזכר משפחתו.

"בשנת 1941 הרוסים נסוגים והגרמנים משתלטים על העיירות באזור. בתאריך 21.4.1939, עובר הכרוז ומכריז: "על כל היהודים, למעט זקנים וחולים להתייצב מחר בכיכר השוק". קמים בבוקר ואבא פסח עוטה טלית ותפילין מתפלל לבורא עולם שלא יאונה למשפחה כל רע, אימא מקפידה שנתלבש וניקח בגדים חמים, כל יהודי העיירה צועדים לכיכר השוק, שם ז'נדרמנים פולנים עורכים רישומים של מי שהתייצב. אנחנו הגענו: אבא פסח, אימא יהודית, אחיי ואחיותיי: הבכור ישראל, אני אברהם, אחי שמעון, אחותי ליבה, אחותי אטקה ואחותי נחה. לפתע פונה אלי אבי: "אברמלה, רוץ הביתה ותשמור על הסוס והפרה שלא ייגנבו על ידי הגויים", אני מסרב אך אבי בתוקף לא מוותר. אני מרחיק מספר צעדים מהשוק לבית ושומע שאון של משאיות מהן קופצים חיילים גרמנים ומקיפים את השוק, מעלים למשאיות את הילדים והנשים ואת הגברים מסדרים בשלשות. בראש ממוקמת התזמורת של העיירה ששרה את "התקווה" והגברים צועדים לעבר בית הספר שנמצא בכפר זבד.

התוצאה היא שנשארתי היחיד מכל משפחתי".

(ניתן לקרוא את הסיפור המלא בספרו של אברהם קפיצה "נער צעיר משיח עם המוות"

ספרו של אבי נער צעיר משיח עם המוות

עם סיומה של מלחמת העולם השנייה מוצא עצמו אברהם קפיצה עם עוד מספר חברים על הרכבת לאוסטריה. בקרון הם מפשיטים מספר גברים, לוקחים את הבגדים שלהם, יורדים בוינה ללא כסף, מחליטים להיכנס לשדוד בנק ונתפסים על ידי המשטרה המקומית. הם מתבקשים להמתין, אך בורחים ומחליטים להגיע לטיקטין לנקום. עם נשק בידיהם הם פוגשים חבר שאמר: "למה לכם להגיע לטיקטין, אין את מי להרוג, בואו נסע לאמריקה", וכך מגיע אברהם למחנה עקורים וינצהיים windsheim שנמצא ליד העיר נירנברג, גרמניה. במחנה זה שוהים יעקב רוקשין עם בתו מאשה, היחידים ששרדו מבני המשפחה המורחבת, היות והיו פרטיזנים.

שם הכיר הזוג הצעיר – אברהם ומאשה – והתאהב. במחנה בוינצהיים מכיר אברהם לבית קפיצה את מאשה רוקשין ונישאים בתוך המחנה. במאמר מוסגר – לחתונה מגיע ילד בן 13 בשם משה רובינשטיין, שני בני אחיות לבית גולדשטיין, אימא של אברהם ואימא של משה היו אחיות. כעבור תשעה חודשים נולדתי.

בשנת 1948 נישאת מאשה רוקשין לבחיר לבה אברהם קפיצה, שניהם ניצולי שואה, ולמרות שיש בידי אברהם ניירות הגירה לארה"ב, הם מחליטים יחד עם אבא של מאשה יעקב רוקשין לעלות לארץ ישראל.

אברהם ומאשה קפיצה ביום חתונתם מאי 1948 בוונצייהם מחנה עקורים בגרמניה

העלייה לישראל

בתאריך 22.7.1949 עולים הוריי, אברהם ומאשה קפיצה, ובנם הקטן דרור בן השלושה חודשים לישראל באוניית המעפילים "עצמאות" שהפליגה מאיטליה לנמל חיפה. מנמל חיפה נשלחנו למעברה בחיפה. לאחר מספר חודשים הועברנו למעברת ג׳ליל, שהיה כפר ערבי נטוש בהרצליה. לאחר שהות של מספר חודשים, בתחילת שנות החמישים קיבלנו בית של חדר מטבח ושירותים בנווה עמל, רחוב צעירי ציון מספר 61. ‎בבית בנווה עמל דיברו איתי יידיש, בבית הצמוד לנו היה דודי רוקשין ישראל ומשפחתו.

לא ידעתי מילה בעברית. ההורים שלי, שהיו ניצולי שואה, דיברו פולנית ויידיש ולא ידעו עברית. הסבא שלי בשנותיו הראשונות גר איתנו בנווה עמל, עבד כשומר על הפרדסים. עד יום 5/3/1956 בו סבא רבא יעקב עובר לנתניה ברחוב הס 11 עקב נישואיו לבוניה.

הגן הראשון אליו הלכתי היה גן של הזרם הדתי ליד קופת חולים. הגננת – שמה היה הרבנית שפרינצה, היא רעייתו של הרב הראשי להרצליה, הרב דוידוביץ. גם בגן דיברו ביידיש ועברית אני הגעתי ממשפחה משולבת דתית מצד האם וחילונית מצד האב, למרות שהגיע ממשפחה מסורתית עזב את הדת.

‎כשהגעתי לגיל בית הספר, הלכתי לבית ספר "גורדון" שהיה ממוקם בשכונת הצריפים השוודים. המורה בכיתה א' הייתה המורה דקלה ממנה למדתי את השפה וההגייה הנכונה בעברית. עד היום יידיש היא השפה האהובה עליי.

בשנת 1956 פורצת מלחמת מבצע סיני. אני חוזר מבית הספר, מעליי מטוסי קרב, אני שוכב על הקרקע, מביט לשמיים ואומר לעצמי: 'יום אחד אני אשב במטוס כזה'. התחלתי לבנות דגמי מטוסים ולהתעניין בתעופה. בניתי בחוג של בית הספר דגמי מטוסים מבלזה והתאהבתי במטוס. סיימתי את לימודי בבית ספר "גורדון" בנווה עמל. בשנת 1964 נשלחתי לאורט נתניה ללמוד מקצוע, סיימתי בשנת 1967. במסגרת הבחינות בלשכת הגיוס, אני יחד עם מועמדי טיס אחרים, מקבל הביתה זימון ממפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, ולא היה אדם מאושר ממני. אבי היה גאה ואימא חששה אך תמכה.

התגייסתי לצה"ל בתאריך 3/8/1967. התקבלתי למבדקים לקורס טיס. הגעתי ללשכת הגיוס בתל השומר, חתמתי על מדים והופנתי לאוהל יחד עם מועמדי טיס אחרים. משם נשלחנו לירפ"א 112 לבצע בחינות התאמה, פירוק והרכבה של מכונה מורכבת, שרטוט קו בעזרת שני צירים, שיחה עם פסיכולוג ובדיקות רפואיות. אחרי שבוע קיבלתי הודעה להחליף למדי חיל האוויר ואוטובוס עם העוברים את המיונים לקח אותנו לבסיס חצרים למבדקי צ״א (צוות אוויר). זכורים לי מעבר חוויות ממבדקי צוות האוויר, נשאלתי שאלה: "נשארו על סירה אימא, אחות וילד קטן. את מי תציל, אתה יכול להציל רק אחד, שכנע בדקה את המאזינים…"

אחרי שבוע עברתי את מבדקי צוות אוויר וסביב הכובע קיבלתי פס לבן. מעכשיו אני פרח טיס בקורס טיס של חיל האוויר – איזה כבוד ואיזו גאווה. במהלך הקורס שנמשך שנתיים, כל שלב ארך ארבעה חודשים: קדם מכין – לימודי קרקע וטיסות פייפר, מכין – שלב הניווטים, הישרדות, ראשוני – טיסות על פוגה, בסיסי – פוגה ותרגילי אויר, מתקדם – סיום הקורס 17/7/1969. קיבלתי דרגת סגן משנה וכנפי טיסה. אחרי שבוע הדממה, הופניתי לטייסת 100. אחרי שנה וחצי עברתי לטייסת 122, משם טייסת הקרנפים הרקולסים 131, תקופה במטה ענף תרגילים. אחרי שנה הוצבתי בטייסת 103 כמפקד אגף הדרכה סמ"ט ב' בתקופה של יורם שחר, שמקדם אותי לסמ"ט א'. דביר נתן מונה למפקד טייסת 103, אני קיבלתי מינוי למפקד טייסת 135 בכנף 15, סמ"ט א' משה שקד, סמ"ט ב' – פריאל יעקב. אחרי שנתיים וסמוך להולדת עידן קיבלתי מינוי כמפקד טייסת הרקולסים ומחליף את דביר. שבוע אחרי המינוי פורצת מלחמת שלום הגליל, בסיום המלחמה אני מפקד על מבצעי העלאת האתיופים לישראל ממדבריות סודן.

צוות מבצע המבצע הראשון להעלאת יהדות אתיופיה ממדבריות סודן: קברניט המטוס דרור כפיר, מפקד שלדג דורון אלמוג

כפיר דרור מפקד טייסת ההרקולסים הקרנפים 1982-1984 במבצע שלום הגליל והעלאת יהדות אתיופיה ממדבריות סודן

אני ממלא כיום תפקידים בהתנדבות: במשטרת ישראל – משטרת התנועה, ב"יחד למען החייל" -דירקטור בהנהלה, וב"בית חם". כמו כן אני דירקטור ב"עולים ביחד". יושב ראש עמותת נאות עידן, חבר ועדת התנועה בעיריית יבנה, יועץ ארגוני, מרצה על מבצעי המדבר להעלאת האתיופים לישראל ומרצה על ספרו של אבי ההישרדות בשואה.

כפיר בהרצאתו במסגרת "זיכרון בסלון"

ניצול אחד – אברהם, וניצולה אימא מאשה רוקשין הקימו אחרייהם שבט בישראל

הזוית האישית

נעמה לובובסקי: מה למדתי במפגשים סבא דרור? לעולם לא להרים ידיים, גם כשהמצב נראה רע, ביכולתך לשנות אותו. "בזיעת אפך תאכל לחם", האם השמים הם הגבול? לא! אנחנו רואים עקבות אדם על הירח. תובנות אלו למדתי מסיפורו של סבא רבא אברהם, שנשאר יחיד והקים שבט לתפארת. אני לומדת מסבא דרור, שבנה עצמו מילד שכונתי והפך למפקד, מנהיג ומוביל. והמסקנה מהלמידה שבהשקעה נכונה בעצמי, אני יכולה להגיע ולהשיג כל אתגר בחיים!!!

נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי. התכנית חיברה יותר בינינו ואני שמחה בך, סבא. תודה על ההזדמנות להכיר אותך יותר, אין ספק שיעל בן נון המורה תרמה תרומה נכבדה להיווצרות הקשר בנועם הליכותיה בהסברים הממצים ובסבלנות ללא גבולות. ישר כח שיש במערכת מורים כאלה!

סבא דרור: אחרי שנים רבות בהן הייתי עסוק בהגשמה עצמית ודאגה לבניית משפחה ופרנסה בכבוד, זכיתי לקחת חלק בתכנית מדהימה, "הקשר הרב דורי" – הכל בזכות הבחירה של נכדתי, נעמה. כבוד גדול נפל בחלקי, נעמה בחרה בי, לקשר הרב דורי. הבנתי זאת במהלך העבודה המשותפת שגרמה לנו להתקרב, להקשיב, לכבד ולהעריך. ובעיקר ללמוד מניסיון העבר.

תודה על השיתוף, נוצר קשר יוצא מהכלל עם נעמה.