מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ ובגיל 9 ירדנו לגרמניה . גרנו במינכן 17שנים.  לחיות שם בשנות ה-60 ליהודים היה טוב מאוד כי המצפון של הגרמנים לא היה נקי בגלל  העבר של השואה.

ליהודים הישראלים היה חיי חברה. היינו קבוצה מאד מגובשת, הנוער בילה במעון הנוער שם לימדו אותנו ציונות. חיינו חיי חברה מאוד סגורים מכיוון שרוב ההורים היו ניצולי שואה. הורי נולדו בליטא הם נפגשו בגטו קובנה אך כשהיו שמועות שמכנסים את כול הרווקים למחנות עבודה חיתנו את כול הרווקים בחתונה פיקטיבית (שאין בו ממש, בָּדוּי, מדוּמֶה, דמיוני).

הוריה של אילנה

במשך שנה הם חיו בעליית גג שם גידלו תינוק שמצאו בשלג חצי קפוא והצילו את חייו. לימים באו וחטפו לאמי את התינוק וכנראה  שהוא נפטר. גברים צעירים יצאו כקבוצה ליערות כדי להילחם בנאצים. אבי שירת בצבא הליטאי ובזכות זה הוא פיקד  על הנשק והדריך צעירים

באותו זמן הוא ניסה להבריח את אמי מהגטו ולא הצליח. כך נפרדו אמי ואבי למשך כול המלחמה אמי נשלחה למחנות עבודה שם היה סללה שדות  תעופה. בסוף המלחמה שחררו אותה הרוסים ומיד שלחו אותה לברלין שהם היה עבדה בבית חרושת למעילים לצבא הרוסי.  אבי חיפש אותה בדרך. חברים שמעו שהיה ניצלה והיא בברלין. בגמר המלחמה  אבי התגייס לג'וינט היהודי להעלות יהודים לארץ ישראל. בינתם  אימי עלתה לבדה לארץ וגרה אצל דודתי ברחובות שם ילדה את אחותי הגדולה שנפטרה ממחלה בגיל שלוש.

אבי עלה ארצה שנה לפני פטירתה וכך הספיק להכירה מעט. כשנה אחרי פטירתה, נולדתי והייתה לי ילדות מאוד מאושרת ברחובות.

שנתיים אחרי  לידתי נולד גם אחי הקטן. נתנו לנו שמות ישראלים אילנה ועמירם. השמות סימלו את אהבת הארץ בשביל הורי.

אילנה ואחיה

אילנה בילדותה

 לצערי אבי לא הצליח לפרנס בארץ וניסה את מזלו בגרמניה מכוון שהוא דיבר את השפה טוב. במשך כל השנים היה ברור שאנחנו חוזרים לארץ ישראל.

 אחי התגייס לצבא ואני למדתי באולפן בגבעת ברנר עברית. בזמן שהיתי בקיבוץ פרצה מלחמת יום הכיפורים אנחנו עבדנו בעבודות ששרתו את הצבא כמו לאסוף תרנגולות לתוך כלובים ושלחנו את התרנגולות לצבא כדי שיהיה מזון לחיילים בחזית.

בשנת 1977, עם הסכם השלום עם מצריים, הגעתי ארצה כעולה.

הגעתי ישר לראשון לציון בה אני מתגוררת עד היום. פה התחתנתי, ילדתי וגידלתי את ילדי.

אני משתדלת להעביר אליהם את הציונות שספגתי בבית הורי ובקהילה היהודית במינכן.