מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מימי הקימה ישוב בארץ

צילום של דודה מימי עם ליאור ועידו
דודה מימי משרתת בצבא.
דודה מימי הקימה ישוב בארץ ישראל: כרכום

שמי מימי על שם סבתי, שם החיבה שלי ׳מימוש׳. שם משפחתי אוחנה זהו שם מקורי ללא שינויים. שם משפחה קודם: תורג'מן, לא ידוע לי על משמעות מסויימת.

נולדתי במרוקו ועליתי לישראל בגיל 5. הילדות שלי ממרוקו לא זכורה לי. יום הולדתי הוא בתאריך 14 בדצמבר. לפעמים הוא חל בחנוכה ואני חוגגת אותו בסימני חג עם סופגניות והדלקת נרות. בשנים שהוא לא חל בחנוכה אנחנו חוגגים אותו בכל מיני צורות שונות. אני מספר 2 במשפחה. למרות שאני מספר 2 אני מרגישה כבת בכורה, קיבלתי יחס של בת בכורה שעוזרת לחנך את האחים הקטנים, עוזרת לאימא במטלות הבית. יש לי עשרה אחים ואחיות. לצערי, קצת לפני מלחמת שלום הגליל איבדתי אח בצבא.

גדלתי בקרית שמונה. היום אני גרה בכרכום, משפחתי עדיין בקרית שמונה. הבית שלי היה בית חם ומלא בילדים וחברים. היינו משחקים במשחקים שיצרנו בעצמנו. באזור מגורנו היה גן משחקים שכל יום אחרי הלימודים הינו נפגשים בו כל החברים ומשחקים במחבואים, קלאס, חבל, עד שקוראים לנו לחזור הביתה.

במשפחתי יש צעיף שעובר מדור לדור: עד היום הצעיף עובר מאם לבת. לצעיף יש משמעות רבה במשפחה, הוא שייך לכמה דורות לפניי. היום הצעיף נמצא אצל טל הבת שלי והיא תעביר אותו לבתה. התחביב שלי הוא עד היום קריאת ספרים ומילוי תשבצים. אהבתי בעיקר ללכת לספריה בקרית שמונה כדי להחליף ספר, בדרך תמיד עצרנו לאכול ארטיק או לשוטט. אהבתי ארוחות שישי וחגים שאכלנו כל המשפחה יחד עם דודים ודודות, ואכלנו את המטעמים המיוחדים לשבתות וחג. בימי שישי בצהריים אבא שלי היה לוקח אותנו לקולנוע חרמון לראות סרט כדי שאימא תוכל להתקדם עם ההכנות לשבת.

בשבתות הינו יושבים כל המשפחה יחדיו, משחקים משחקי שולחן ומקשיבים לסיפורי סבתות. בכל יום עד החשיכה הינו יורדים לגן ליד הבית מתקבצים כל השכונה יחד ומשחקים בקבוצות: בנים היו משחקים כדורגל, מחבואים, מלחמה, או סתם רוכבים על אופניים. בנות שיחקו בקלאס, חמש אבנים, מחבואים, חבל, גומי. כולם הכירו את המשחקים כי לא היו הרבה אפשרויות לתעסוקה כמו היום. שירי הילדות הזכורים לי הם: ליבי אחותי הקטנה, עשר אצבעות, היום יום הולדת, בובה אני ושמי ימימה, הילדה הכי יפה בגן. למדתי בגן ילדים בקרית שמונה. זכורים לי המשחקים והמפגשים עם ההורים בחגיגות הגן, ולמדתי בבית ספר יסודי "יבנה". הזיכרונות שלי משם הם הליכה לבית הספר בחברותא, מסיבות כיתה, הנעליים שהחלפנו, הכריכים שהחלפנו. הלימודים היו בעדיפות אחרונה. בתיכון למדתי בבית ספר מתמיד עד כתה י"ב. זכורים לי הטיולים השנתיים, החברים, המפגשים לקולנוע, מסיבה שנתית, המפגשים בבתים של חברים לחגוג וללמוד למבחנים. היום אני לא בקשר עם אף אחד מהחברים, כי כולם עזבו את קרית שמונה.

כיום המקצוע שלי הוא מנהלת חשבונות, חשבת ותמחירנית. בתור ילדה חוויתי את מלחמת ששת הימים ואת מלחמת יום כיפור, ובבגרותי חוויתי את מלחמת שלום הגליל. במלחמות האלה לא השתתפתי. שירתי בחיל חינוך, השתתפתי רק בתרגילים צבאיים במסגרת תפקידי בצבא. יצאתי להרבה סיורים בבסיסים צבאיים והפקנו חגים טיולים ועוד.

כשאני ובעלי גרנו בקריית שמונה  נולדו לנו שני ילדים, ובתקופה הזאת (שנות ה-80) היה מצב בטחוני מאוד קשה. החלטנו לעזוב את קריית שמונה ולגדל את הילדים במקום שקט. פנינו למוסדות לבדוק אפשרות להצטרף לאחד הישובים בגליל. נודע לנו שיש מקום מעל הכנרת שאולי יבנו שם בתים. הלכנו שלוש משפחות לראות את המקום, לא היה בו כלום מלבד הכנרת. לא האמנו שאפשר לבנות שם ישוב. אנחנו פשוט התאהבנו במקום. פנינו לכל מוסד אפשרי כדי שיאשרו לנו להקים ישוב, והצלחנו! כיום בישוב שלנו ישנן 150 משפחות שמגדלות ירקות בחממות, יש הרבה צימרים והמון ילדים! האהבה שלנו היא לצאת למרפסת עם כוס קפה ולראות את הכנרת.

הזוית האישית

עידו וליאור: נהנינו לשמוע את הסיפור של מימי לפגוש אותה בכל יום ראשון בכיתה שלנו. היא סיפרה לנו על הילדות שלה ועל הקמת הישוב כרכום.

מילון

גרמופון
רמקול ישן

כרכום
כרכום (כַּרְכֹּם) הוא יישוב קהילתי ברמת כורזים, סמוך לערוץ הירדן ההררי מצפון לכנרת, בתחום המועצה האזורית מבואות החרמון. היישוב הוקם בשנת 1986 על ידי תושבים ממספר מושבים בסביבה. שמו של היישוב הוא על שם יישוב קדום שהתקיים במקום בימי קדם בשם "כרכום". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”סבבה אגוזים!“

”האהבה שלנו היא לצאת למרפסת עם כוס קפה ולראות את הכינרת“

הקשר הרב דורי