מאגר סיפורי מורשת

ילדות

נולדתי בינואר 1933, גדלתי עד גיל 3 בפתח תקווה. אבא שלי נפטר ואז אני ואמא שלי עברנו לתל אביב. אמא שלי עבדה כל השנים כדי לפרנס את שתינו וגרנו עם משפחה שאמא שלי הכירה בחו"ל. הייתי באותה תקופה בגן, והילדים של המשפחה שגרנו איתם הלכו למקומות שונים וכל משפחה חיה חיים שונים.

היכן הכרתי את בעלי…

שנינו יצאנו להכשרה בקבוצת גבע בעמק יזרעאל, לא הכרנו וכל אחד בא מהחיים שלו.

אני באתי דרך התנועה, עם עוד שתי חברות וסבא אריה בא מהפלמ"ח, לאחר מלחמת השחרור. סבא הגיע לביקור בגבע, הפעם הראשונה שראיתי אותו היה כשישבתי על המדרכה עם חברותיי. את החברות שלי הוא הכיר אבל אותי לא. הוא שאל מה השם שלי והזמין אותי לטיול בקיבוץ…

שנתיים אחר כך, התחתנו ועלינו לכפר בני ציון, שם הקמנו את משפחתנו.

השנים הראשונות בבני ציון

שנת 1953:

בשנה השנייה, לאחר שגרנו בצריף, חיכינו שייבנו לנו את הבתים. ואכן קיבלנו את הבית לאחר שנה, ללא תריסים. הגיעו מסתננים ערבים שהיו גונבים את הסוסים והבקר.

אריה הלך לאסיפה כללית ואני נשארתי לבד בבית. הייתי בהריון עם הבת הבכורה נאווה ופתאום הכלב נבח שמעתי קולות ונבהלתי, נכנסתי מתחת למיטה בגלל הפחד וחיכיתי שאריה יחזור. זה היה די מפחיד! בינתיים, השומרים שהסתובבו בכפר, שמעו את הנביחות. הם הגיעו למקום וירו כמה יריות, המסתננים עזבו. לאחר מכן, אריה הגיע הביתה. היתה התרגשות גדולה ולקח זמן להירגע.

 אני ביום הראשון של כיתה א'

הזוית האישית

סבתא נעמי: זה מאוד חשוב ויפה שהנכדים יודעים את סיפורי החיים של הסבים והסבתות, וזה היה כייף לספר כדי שזהר תדע.

זהר: אני חושבת שהתכנית מקרבת בין הנכדים לסבים והסבתות ואני מאוד נהניתי לשמוע את כל הסיפורים. מאוד שמחתי שיש את התכנית הזו ,בגלל שהיא חשובה ומקרבת ביני לבין סבתא וסבא.