מאגר סיפורי מורשת

שמי צילה ויונטה, נולדתי בישראל בשנת 1947. התקופה הייתה קשה מאוד כיוון שהיה חוסר במזון בתנאים יום יומיים לא פשוטים, לא היה חשמל לחימום, לבישול. המשפחה גידלה תרנגולות, עיזים, ירקות ופירות. המשפחה המורחבת עסקה בחקלאות ועזרה לשכנים ולחברים בשכונה בתוצרת החקלאית שהייתה להם. גם מבחינה ביטחונית הימים היו קשים והיו חששות מאנשים עוינים שניסו לפגוע ביהודים. עברנו את מלחמת העצמאות ובהמשך עם הכרזת המדינה היו ימים קלים יותר, המשפחה חזרה לעיסוקה בחקלאות למרות זאת היה לא פשוט בחיים היום יומיים. היינו משפחה חמה וחיינו יחד כל המשפחה המורחבת: אחים, אחיות, דודים ודודות, גולת הכותרת תמיד הייתה ליל הסדר, בו ערכו שולחן יפה וכולם שרו וחגגו את הסדר.

מלחמות רבות עברו על מדינתנו ועד היום אנו חיים בין מלחמה למלחמה. אני זוכרת בילדותי, בשנת 1956, כשפרצה מלחמת סיני. אבא שלי גוייס למילואים בנגב ואנו נשארנו אימהות וילדים בחשש רב. סבא שלי הרגיע אותנו ודאג לנו.

זיכרון נוסף שלי מילדותי הוא כשנולד אחי. היינו שתי בנות גדולות, אני בת 13 ואחותי בת 9 ואז נולד לנו אח – דודי – והשמחה הייתה גדולה מאוד. חגגנו את הולדתו וכולם שמחו איתנו.

המלחמות הגדולות שאני זוכרת הן מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. במלחמת יום כיפור נשאתי בבטני את בתי שירי, אימא של הילה. בעלי גוייס למלחמה שהייתה ארוכה וקשה, ולא הייתה לנו האפשרות לתקשר. ניסיתי לפנות לכל מיני אנשים בצבא ולא הצלחנו לצור קשר. כשהגיע מועד הלידה, הסיעו אותי לבית היולדות וילדתי את שירי בשעה טובה. רק אחרי כמה ימים נתנו לסבא משה, בעלי, לבוא לבקר ולראות אותנו. סבא משה חזר לצבא לתקופה ארוכה של מילואים.

אירוע מיוחד במשפחתינו

אירוע שיא במשפחה שיש לציינו הוא טיול שורשים אליו יצאנו עם המשפחה של סבא, עם כל בני הדודים. נסענו לאתונה וביקרנו בבית העלמין שם קבורה סבתא (הסבתא של סבא משה). אז יצאנו לאי קורפו ולאי זקינטוס, שם נולדו הסבים וחיו עד לשנת 1906 ומשם עברו למצרים, ובמצרים נולד סבא משה.

הזוית האישית

הילה וסבתא צילה: הייתה לנו חוויה בלתי נשכחת להיות ביחד ונהנינו מאוד יחד.