מאגר סיפורי מורשת

ילדותי עברה עלי ברמת גן (מאז לא עזבתי את רמת גן). גרנו על הכביש השחור (הכביש הסלול היחיד שהיה ברמת גן) יחסי השכנות היו טובים מאוד הייתה עזרה הדדית רבה. החצר תמיד הייתה מלאה בילדים- עד שעות הערב, שיחקנו עם חברים וזאת אחרי שמילאנו את חובותינו בבית. את המשחקים הכנו בעצמנו (משחק בגוגואים, ארצות, משחקי כדור שונים, חמש אבנים, קלאס, הצגות, וכו').

מצרכי המזון שהיו בבית היו מצומצמים – בגלל שהתקופה הייתה תקופת צנע. הכל נקנה על פי המותר. האימהות היו מאוד יצירתיות והכינו מטעמים מגוונים ממה שהיה. את החלב היה מביא החלבן בבקבוקי זכוכית. מדי ערב היו שמים ליד הדלת את הבקבוקים ובתוכם כסף ובבוקר היו מוצאים בקבוקי חלב מלאים שהביא החלבן  (לא היה חשש שמישהו ייקח את הכסף מהבקבוקים ללא רשות). היה אמון בין האנשים – לא נעלו דלתות, (לא פחדו מגנבים). בגדים קנו לנו פעמיים בשנה – בראש השנה לחורף ובפסח לקיץ.

בבית הספר היסודי למדתי במשמרת שנייה (מאחר שמספר הילדים בשכונה היה גדול והמקום לא הכיל את כולם חילקו את התלמידים ללמוד בשתי משמרות, עד הצהריים ומהצהריים.

בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני. לא התקיימו לימודים וכשהוחזרו התלמידים לבית הספר לא החזירו את השכבה הצעירה עד הרגיעה. זכורות לי ההכנות לקראת המלחמה מאחר שלא היו מקלטים מולאו שקי חול כדי ליצור חציצה, נכרו בורות כדי שיהיה מקום להימלט אליו, הודבקו מדבקות על הזכוכיות כדי למנוע פיזור הזכוכית אם יתנפצו חלילה.

בחג פורים

בילדותי שתינו שמן דגים כדי לחזק את הגוף. לא אהבנו לשתות את שמן הדגים והילדים כולם שמחו כאשר השמן לא הגיע לבתי המרקחת (התעצבנו כשראינו את השלט "הגיע שמן דגים" שהודבק על חלון בית המרקחת).

ברב הבתים לא היו מקררים ומוכר הקרח היה עובר עם עגלה וסוס ומוכר את הקרח (לנו היה פריג'ידר ולא נזקקנו לקרח). גם את הנפט שהיה מיועד לפרימוסים הובילו בעגלה והעגלון היה מגיע מדי פעם לשכונה. את הירקות ובעיקר את האבטיחים היו מובילים בעגלות ומדי שבוע היה מגיע הירקן רכוב על עגלה וסוס ומוכר את מוצריו.

חונכתי לכיבוד אב ואם ולעזרה בבית. חשוב היה להורי שנרכוש השכלה ודעת.

 בנערותי

אהבתי את ההכנות לקראת השבת ואת ההתכנסות המשפחתית בערב שבת (קידוש). בביתי נהגו לחוג את החגים, שלא כמו אצל משפחות של חברותיי נהגו אצלנו לערוך סדר ט"ו בשבט בו היה כל ילד מקבל שקית ובתוכה פירות ט"ו בשבט (תמרים, שקדים, אגוזים, צימוקים, לדר, שזיפים וכו'). אנחנו הילדים נהגנו לעשות החלפות, כל אחד לפי טעמו.

לאחר בית הספר היסודי למדתי בבית ספר תיכון ואחריו באוניברסיטה.

עד היום אני חברה טובה של בנות שלמדו איתי בבית ספר יסודי – ערך החברות היה אחד הערכים שהתחנכנו על פיהם.

הזוית האישית

אביבה: חוויתי חוויה נפלאה עם נכד אהוב. ההזדמנות שניתנה לי לראות את נכדי בתהליך למידה חיזקה בי את התחושה שיש לי נכד מקסים, אחראי, ויש על מי לסמוך. אני מבקשת בהזדמנות זו להודות למנחת התכנית רויטל יוסף, שבנעם ובמקצוענות מובילה את התכנית החשובה הזאת.

גלעד: נהניתי מאוד להיות בתכנית עם סבתא. למדתי עליה הרבה דברים חדשים שלא ידעתי עליה קודם.