מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בלוב בשנת 1930.

בשנת 1939, באחד מימות השבת היינו בים. לפתע הופיעו שלושה מטוסים והפילו פצצות, הבית של דודי הופצץ והבנות שלו היו מתחת להריסות של הבית. המלחמה המשיכה והיו הפצצות יומם וליל על השכונה היהודית כי השכונה הייתה קרובה לנמל. לכן נאלצנו לעזוב את הבית ועברנו לבית ערבי בכפר, למזלנו לא היינו בבית כשנפלה עליו הפצצה. בתקופת המלחמה היה מחסור במזון וכשנגמרה המלחמה חזרנו לעיר והבית היה הרוס, נאלצנו לגור בבית אחר.

הגרמנים נכנסו ללוב וגזרו על היהודים לפתוח את העסקים שלהם בשבת מחוץ לרובע, וכל אלה שסירבו הכניסו אותם לבית סוהר כי שם היהודים היו דתיים. בתקופה ההיא לקחו את אבא שלי לבית סוהר, והייתי הולך עם אימא שלי להביא לו אוכל, זו הייתה הליכה קשה של 8 קילומטרים. לבסוף אבי השתחרר מהמעצר והיה צריך לפתוח את החנות שלו בשבת לכן הוא מצא פתרון, הוא היה פותח את הדלת 10 סנטימטרים ולוקח כיסא ומתרחק 20 מטרים מהחנות. אני הייתי יושב על ידו וכשהיה מגיע מישהו לחנות אבי היה שולח אותי לראות מה הלקוח רוצה, הייתי נותן לו את מה שהוא צריך, ואת הכסף שגביתי הייתי שם בצד כי הכסף הזה היה הולך לתרומה לאביונים.

מאורעות בלוב

בשנת 1945 בזמן המאורעות הערבים נלחמו ביהודים ורצחו 161 אנשים בכפרים, עקב כך הייתה התארגנות יהודית על מנת לסכל את הטבח ולהגן על היהודים בלוב.

בשנת 1948 שוב פרצו מאורעות והיהודים הצליחו לעמוד בגבורה גדולה. למרות שכמות הערבים הייתה גדולה, נהרג אדם אחד יהודי.

בעקבות מאורעות אלו החלה התארגנות לעלות לישראל, אך השלטונות לא אפשרו זאת. לכן החליטו היהודים להתחיל ולהעפיל בספינות קטנות לאיטליה ומשם לישראל, יש כאלה שהגיעו לישראל דרך היבשה לכיוון תוניס אני הייתי אחד מאלה. גם אני הגעתי לעיירה לבן גר דן השייכת לתוניס ונעצרתי עם עוד שני חברים ל- 3 ימים. לא העמידו אותנו לדין כי היינו מתחת לגיל 16 לכן שחררו אותנו וכך המתנו לעליה.

העלייה לארץ ישראל 

הדודים שלי הגיעו לישראל בשנת 1948 והתיישבו באור יהודה של היום, בבית ערבי ללא שירותים, מים וחשמל. לאור יהודה של פעם קראו  "כפר סקיח" בערבית פירושו סקיה. דודיי הציעו לנו להצטרף אליהם כשנגיע לארץ. אני הייתי מגויס למחתרת ולכן הסוכנות לא התירה לנו לעלות לא"י. רק בשנת 1951 אפשרו לנו זאת.

עלינו ארצה באוניה והגענו לחיפה, שם ריססו אותנו ועוד עולים בדידיטי (חומר הדברה) ואז החלו לפזר אותנו למעברות, אני כמובן ביקשתי לעבור ל"כפר סקיה" שם הייתה משפחתי, והקולטים אמרו שהמעברה סגורה. לא ויתרתי, התווכחתי איתם והובלתי מרד נגדם, הצטרפו אליי עולים נוספים שלא רצו ללכת לאן שנקבע עבורם, וכך הגיעו אליי נציגים מהסוכנות  שהציעו לי לקחת שלושה אנשים ליראות את המקומות לפני שנתיישב בהם.  הגענו לחלצה שזה היום קריית שמונה, ואני רציתי לכפר סקיה.

השלטונות החליטו שהם מענישים אותנו ולא סיפקו לנו אוכל, לכן כל יום ברחתי דרך הגדר לחיפה לקנות מצרכים וללכת לים ולתפוס דגים למזלי הבאתי ציוד דיג מטריפולי. כשראו שאנחנו לא התייאשנו הזמינו אותי להנהלה הציעו לי לשבת אצל המשפחה של ההורים שלי. החתימו אותי לוותר על זכויות עולים ואני הסכמתי כי היה לנו כסף כדי לחיות. הם סיפקו לנו משאית, הביאו אותנו לכפר סקיה שם התיישבנו בבית הערבי. עשר נפשות בחדר אחד ללא מיטות. לאחר כחודש סיפקו לנו אוהל והקימו אותו בחצר של ההורים היה גשם לא היה לנו מיטות, ולא שמיכות כדי לישון. הלכתי לסוכנות וביקשתי מיטות ושמיכות ונאלצתי לשלם 101 לירות תמורת מיטות ברזל של בית עולים.  באותו הזמן בית ערבי נימכר ב1000 לירות.

הקשיים בארץ חדשה  

אני הייתי היחידי שפרנס את המשפחה והחיים היו קשים. בחורף בגלל הגשמים היינו קמים בבוקר עם גשמים 10 סנטימטר גובה. אימי בכתה יומם וליל על החיים האלה וחשבנו שהיא תצא מדעתה. לאחר זמן מה קיבלתי צו גיוס ובשנת 1955 התגייסתי, רציתי להצטרף לצנחנים אך לא אפשרו לי כי משפחתי הייתה תלויה בי, לכן נשלחתי לתובלה. ביקשתי תמיכה על מנת לפרנס את משפחתי, נתנו לנו 31 לירות שזה לא מספיק אפילו בשביל כיכר לחם. החלטתי לפנות אל מפקד הבסיס והוא נתן לי אישור לצאת בכל חודשיים לעשרה ימים על מנת שאוכל לצאת ולעבוד והאכיל את משפחתי. בכל יום עבודה הייתי מקבל 10 לירות, כל הכסף היה עובר אוטומטית להוריי. למזלי מפקד הבסיס אהב אותי, תמך בי ואפשר לי לעבור קורסים שונים וגם אני הייתי מתנדב למשימות מסוכנות.

כשהשתחררתי מהצבא חזרתי לעבוד בבניין ולפרנס את המשפחה. אחרי תקופה קצרה קניתי לאבא חנות באור יהודה, אחרי חצי שנה התחתנתי ובזמן הזה הקמתי קבוצה לביצוע שלדי בניין. עבדתי כל כך קשה והצלחתי לבנות לנו בית.  לפני שהתחלתי לבנות אחי ניפטר בצבא. הכאב היה כל כך גדול שאימא לא רצתה לחיות ועשתה את זה (נפטרה) כשהיא הייתה בת 61. אני ואשתי עברנו דירה לבת ים. ההורים התחילו לבכות והתייפחו על מנת שלא נעבור בתקופה הזאת. סדרתי את הדירה לשנה שלמה אחרי זה ביקשתי עוד שנה לעבור דירה, ההורים בכו שוב והבטחתי להם שכל יום אני אבוא לבקר אותם. קיימתי את הבטחתי.

נולדו לי חמישה ילדים 3 בנות ו 2 בנים כולם לתפארת ועושים אותי מאושר. הגדולה אורלי היא אדריכלית מבוקשת, השנייה גילי שהיא מהנדסת כימיה בעלת תואר שני, השלישית היא זיו שהיא מורה והיא אימא של בר ושני בנים הנדסאיי בניין.

התחביבים שלי הם עדיין ללכת לים ולדוג דגים ובמשך זמן קניתי סירת מרוץ אני והשכן שלי ואחר כך סירת דייג, היינו מביאים הרבה דגים שהינו חוזרים מהים. שעה ליפני שבת היינו מגיעים כי השכן שלי היה דתי וכל החבר'ה היו מחכים לנו לקבל את הדגים ללא תמורה, התחביב הנוסף שלי הוא גידול ציפורים גם היום יש לי כלוב עם תוכים.

אני גם אוהב מאוד לצייר הציורים נמצאים בביתי וכל המשפחה מחמיאה לי עליהם ואני עד היום ממשיך לציר בחוג לציור.

הזוית האישית

בר: נהניתי מהעבודה עם סבא שלי, הסיפורים שלו מאוד מעניינים ואני מאחלת לו המשך חיים ארוכים ובריאים. בכור: נהניתי לספר לנכדתי על התלאות בעברי ועל הצלחתי. אני מאחלת לה המון הצלחה בהמשך הדרך.