מאגר סיפורי מורשת

שמי רון, נולדתי בשנת 1942, בבית חולים העמק שהיה אז גיבוב של צריפים. על מנת להעביר אותי ה"תינוק" לקיבוץ עין חרוד, השתמשו במכונית של ההגנה עם רצפה כפולה להעברת נשק. המכונית היום מוצגת במוזיאון ההגנה, בתל אביב.

בעין חרוד, להוריי היה חדר בצריף, והמקלחות והשירותים היו מחוץ לצריף. גדלתי בבית תינוקות ובבית ילדים, כי בקיבוץ הייתה לינה משותפת לכל ילדי הקיבוץ. זכור לי שהייתי בורח מבית התינוקות לחדר האוכל, כדי לקחת זיתים.

אבי היה בהגנה ושימש סליקר (מחביא נשק מהבריטים) של העמק. בסוף נובמבר 1947, פרצה מלחמת השחרור. במלחמה זו השתתף אבי, במסגרתה הוא התגייס לצבא. לאחר המלחמה, נשאר בצבא הקבע.

ב- 1950, עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור במחנה צבאי צריפין. אני עברתי ללמוד בבית הספר העברי הראשון בארץ, בראשון לציון. במחנה הצבאי, בגיל 11, אני וחבריי נפצענו במשחק מתחמושת ישנה שמצאנו באדמה. במשך שנה לא יכולתי ללכת והסיעו אותי לבית הספר במכונית אסירים צבאית.

באמצע כיתה ח', עברנו לגור ברמת גן. סיימתי עממי והמשכתי ללמוד בבית ספר לטקסטיל.

בגיל 18, התגייסתי לצבא בחיל האוויר. במסגרת השירות  במרץ 1962, השתתפתי במבצע "נוקייב", נקרא גם מבצע סנונית. זו הייתה פעולה משולבת של כוח חטיבת גולני ושל שייטת 13 נגד כפרים ומוצבים סוריים ברמת הגולן. אני השלכתי נורים מוצנחים ממטוס "נורד" להאיר את השטח לכוחות החילוץ.

לאחר שהשתחררתי מצה"ל, המשכתי לעבוד כאזרח במפעל לשיפוץ וייצור טנקים בתחום ניהול הייצור. כיום, אני גמלאי הנהנה ממשפחתי ונכדיי.

הזוית האישית

סבא רון: מאוד נהניתי מהבילוי המשותף ומהאפשרות לספר לנכדתי על ילדותי בקיבוץ ועד הלום. הפרויקט הנ"ל חיזק את הקשר ביני לבין נכדתי.

סבתא שוש: אני מברכת את בית הספר על היוזמה של קיום קשר בין דורי שמחזק את הקשר הקיים ביני לבין נכדתי. המפגשים חידדו זיכרונות מן העבר. עבורי זה היה בילוי זמן איכות שאני לא רוצה שיגמר.

הנכדה עדי: אני שמחה שסבי וסבתי משתתפים בפרויקט "הקשר הרב דורי" שדרכו אני לומדת על ההיסטוריה והמורשת המשפחתית. דרך הפרויקט למדתי להכיר יותר טוב את סבי וסבתי ואת הסיפורים המשפחתיים.