מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

התגייסתי ללח"י בגיל שלוש עשרה

יצחק וקרן בחצר בית הספר
בילוי משותף עם נכדתי קרן
תמיד ידעתי שסבי הוא גיבור

שמי יצחק, נולדתי בשנת 1933 בירושלים, ישראל. בנערותיי שלטו הבריטים בארץ ולכן קמו אירגונים כגון הלח"י, ההגנה ועוד, שפעלו נגד הבריטים.

 לח"י

אני התגייסתי ללח"י בגיל שלוש עשרה, ביום הבר מצווה של חברי. הלח"י הייתה המחתרת הקטנה מבין שלוש המחתרות (לח"י, אצ"ל והגנה). בתקופה זו התרחשה מלחמת העצמאות. הערבים הפגיזו אותנו והאנגלים עזרו להם. יום אחד, בירושלים, בסביבות קולנוע אדיסון, בזמן שהדבקתי כרוזים של הלח"י נגד השלטון הבריטי, הבריטים תפסו אותי והכניסו אותי לניידת. לאחר מכן, הניידת תפסה עוד אדם, וכאשר הם יצאו אליו, אני ברחתי מהניידת והסתתרתי בפח זבל. התחבאתי שם משום שהבריטים אסתטיים ונקיים וידעתי שבחיים לא יתקרבו לפח זבל.

בשכונה בה גרתי, בית ישראל, גר משה ברזני איש הלח"י לשעבר, שנשפט למוות בתלייה. הדרך של ברזני להתחמק מהתלייה, הייתה להתאבד. הוא וחברו לתא, מאיר פיינשטין, איש האצ"ל, תלו את עצמם ובלבד שלא יטופלו על ידי הבריטים.

השכונה הייתה מעורבת- של ערבים ויהודים. בימי חול הייתי בקשרים טובים מאוד עם הנערים הערבים. אבל, בימי שישי היינו נלחמים אחד בשני וזורקים אבנים אחד על השני. עד היום, על מצחי יש צלקות ממכות של אבנים. אימי הייתה שואלת אותי "מהן המכות האלה על מצחך?". הייתי אומר לה את האמת ואז היא הייתה כועסת עלי וסוטרת לי על הפנים.

במלחמת ששת הימים הייתי איש מודיעין שיודע ערבית. בזכות שליטתי בשפה, נכנסתי גם למצרים, ללבנון וגם לירדן והייתי בקשר עם הערבים, הקשר היה תמורת כספים ותמורת מידע שקיבלתי מהם. כאיש מודיעין, הייתי חוקר את השבויים בבית הכלא. אחד המקרים שאני זוכר הוא שישבתי בתא הכלא והביאו אליי אסיר. התחלתי לחקור אותו. על שולחני היה מוט ושמתי לב שהאסיר כל הזמן מסתכל על המוט והבנתי שהוא חושש שאחבוט בו עם המוט. אמרתי לו שאם לא ידבר ולא ישיב על כל השאלות שלי אני אחבוט בו. הוא לא ידע שאסור לי להרביץ לו וניצלתי את הפחד שלו וגרמתי לו לדבר. המידע שחילצתי ממנו עזר לי בהמשך, כשהייתי צריך להיכנס למצרים (השטח של עזה כיום). כאשר המפקד קרא לי והודיע לי שאני הולך לנסוע למצרים, התחלתי לפחד כיוון שמה יקרה אם יגלו שאני חייל? או שירו בי או שייקחו אותי כשבוי בבית כלא או שיענו אותי. כאשר הגעתי למצרים הרגשתי סכנה ופחד, למרות שנראיתי כמו אחד התושבים (כך גם היה בלבנון). למזלי הרב, ה' שמר עליי ולא נתן שיקרה לי משהו. וכל זה קרה.

גם לירדן נכנסתי במלחמת ששת הימים. לעומת מצרים אליה נכנסתי לבד, לירדן נכנסתי עם יחידה. בירדן עשינו מארבים והיינו מגלים תכניות של הערבים ומסכלים אותן. באחד מהמארבים בהרי ירושלים היינו רק אני ועוד לוחם מילואים. פתאום שמענו רעשים וראינו יותר מעשרה ערבים עם נשקים. הלוחם השני שהיה לידי החל לצעוק ולא לקח בחשבון שאנחנו רק שניים והם יותר מעשרה. לכן, נתתי לו פקודה שאנו חייבים לברוח וברחנו עד לבסיס שהיה במחנה שנלר בירושלים, מההרים עד למחנה רצנו את הספרינט הכי גדול שרצנו אי פעם בחיינו.

כשאני נזכר בימים האלה, אני לפעמים לא מאמין שזה קרה. היה צריך אומץ רב ולהתגבר על מכשולים רבים. לשמחתי, תקופה זו מאחורינו. אני מאחל לדורות הבאים שלא יצטרכו להתמודד עם מצבים כאלו. שיהיה שלום ונחיה יחד זה לצד זה.

הזוית האישית

שמי קרן, אני נכדתו של יצחק. תמיד ידעתי שסבי הוא גיבור, אבל מעולם לא ידעתי שהוא תמיד היה מוכן לסכן את עצמו בכל מצב בשביל אחרים ועכשיו, לאחר ששמעתי את כל הסיפורים, אני יודעת שתמיד צריך להגיד לו תודה כי אם לא הוא ואנשים כמוהו – אולי לא הייתה לנו מדינה בכלל.

מילון

סיכלנו
עצרנו, מנענו

לח"י
לוחמי חרות ישראל (ידוע בראשי התיבות לח"י) הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. הלח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”בשכונה בה גרתי, בית ישראל, גר משה ברזני איש הלח"י לשעבר, שנשפט למוות בתלייה.“

הקשר הרב דורי