מאגר סיפורי מורשת

שמי ליזה, נולדתי ברומניה בעיר בוקרשט בשנת 1949. גדלתי בבית ממעמד הביניים, אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד כחייט במפעל לכובעים, בצעירותו נשלח לעבודת כפייה. עלינו לארץ בשנת 1961, בהיותי בת 12.

סבי וסבתי ביום נישואיהם

כשהייתי בבית ספר יסודי ברומניה היה לי קשה ללמוד, לא הייתי תלמידה כל כך טובה. היה לי קשה לתפוס את החומר, השתדלתי להשקיע ותמיד הייתי "מפשלת", כך הרגשתי. לא שמחתי ללכת לבית הספר, בגלל שהיו לי קשיים והמורים תמיד כעסו. לא כמו היום שמתייחסים ברצינות ובאמפתיה לתלמידים מתקשים, באותה תקופה תלמידים מתקשים לא קיבלו עזרה אלא רק כעסו עליהם וקראו להם עצלנים וילדים שלא רוצים ללמוד. כשעליתי לארץ הקושי התגבר, כי לא ידעתי את השפה וכל הלימודים היו בעברית. מזל שהיו לי הרבה חברות גם לא מבית הספר, מה שעזר להתגבר על הקושי הלימודי. כשהיו מבחנים הייתי לומדת עם חברות שהיו עוזרות לי בעברית, אני הייתי עוזרת להם במלאכה ובאומנות כי הייתי מאוד יצירתית.

התקופה הכי יפה בחיי היתה תקופת ההתבגרות, רוב החברים היו עולים מרומניה. הייתה לי חברה הכי טובה, פינה (יוספה) – היינו עושות הכל ביחד: היינו ישנות יחד, הבית שלה היה כמו הבית השני שלי וההפך, בילינו את כל הילדות יחד, כל רגע טוב שהיה לי מהילדות היא הייתה שותפה לו.

ביום חתונתי עם אבי ואמי

בצעירותנו

באותה תקופה הכרתי את בעלי גיורי שהיה הכי נאה מכל הבחורים, מאוחר יותר הוא סיפר לי שמיד כשראה אותי הוא אמר "עם זאת אני רוצה להתחתן" וכך היה… שלושה חודשים לפני החתונה גיורי נפצע קשה מאוד בראשו בעת היתקלות עם מחבלים, בעת ששירת בצנחנים. מחבל ירה לו בראש, הוא עבר טיפולים מאוד קשים וסבל המון המון כל החיים מהפציעה. אבל בכל זאת גידל ילדים לתפארת, עבד קשה ולא ניצל את העובדה שהוא נכה צה"ל, הוא פרנס אותנו בכבוד, עד שחלה ונפטר.

כיום אני מתנדבת בגן ילדים במסגרת גמלאים עמותת "אור ירוק". עושה פעילויות לילדי הגן ואהובה מאוד על הילדים, שם קוראים לי "סבתא ליזה". בנוסף, אני משגיחה על נבחני הבגרות ועוזרת לילדים שלי בגידול הנכדים המקסימים.

אמי ואחיה ברומניה

חלק מנכדי המקסימים… יאיר הראשון מימין, עמו השתתפתי בתכנית

הזוית האישית

סבתא ליזה: היה מאוד כיף ונעים להיפגש יחד, ממש זמן איכות של נכד וסבתא. יאיר הקשיב לסיפורים ולמד דברים חדשים עלי, ואני נהניתי ממנו. בנוסף, היה מאוד נחמד להיפגש עם שאר הסבים והסבתות. זו חוויה מיוחדת במינה, אנו ממליצים לעוד תלמידים להשתתף בתכנית.

סבתא ליזה והנכד יאיר במהלך העבודה