מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1947 בכפר בשם דרהובו (Drahovo )בברית המועצות שהייתה קומוניסטית ,

להורים חיים וולף ומניה (לבית  לייבוביץ) חיימוביץ  שניהם ניצולי שואה שבנו משפחה ובית חדש על חורבות משפחותיהם שלא שרדו. נולדתי בן בכור  להורים ואח גדול לאחות ואח. דיברנו בבית אידיש ואוקראינית וחונכתי על גאווה וכבוד להיות יהודי במדינה בה אסור היה לנהל פולחן דתי או כל דבר שהיה קשור ליהדות (או כל דת שהיא). חיי הקהילה היהודית במקום (כ 50 משפחות )התנהלו בסתר כמו: אפיית מצות, ברית מילה, שחיטה כשרה ,עריכת חופות וכו'.

בילדותי למדתי בסתר ב"חדר" שנוהל על ידי רב הקהילה ושימש בר סמכא לכל מה שהיה קשור לנושאים דתיים. את לימודי הכלליים למדתי בכפר רפואה וטרינרית למדתי בעיר לבוב ובסיומן גויסתי לצבא הרוסי שם שירתתי כקצין במסגרת העתודה האקדמית.

העליה לארץ משחזרתי לבית הורי בתום שירותי הצבאי, התחלתי להאיץ בהורי להגיש בקשה לעלות לישראל, יש לציין שלברית המועצות וישראל לא היו קשרים דיפלומטים ורק מתי מעט יכלו לעלות לארץ עם לא מעט קשיים. הורי נאלצו לשלם דמי "כופר" גבוהים מאד לאחי ולי. קבלנו זמן קצר וקצוב להתארגן ולצאת מהמדינה. נסענו דרך וינה ומשם הוטסנו על ידי הסוכנות היהודית לישראל בקיץ 1972. קבלנו דירה בנתניה ומשם יצאתי ללמוד ב"אולפן" לעברית, לאחר כתקופה התחלתי לעבוד כרופא וטרינר זוטר בשירותים הווטרינרים של ישראל בתקופה זו נחשפתי לחקלאות בישראל על חידושיה וקשייה.

משפחה

בשנת 1974 פגשתי את אשתי לעתיד, ציפי (לבית פיירמן) ילידת ישראל, בת לניצולי שואה שעלו לישראל בשנת 1949, נישאנו ונולדו לנו ארבעה ילדים.

עבודה וקריירה

בשנת 1976 (ארבע שנים לאחר עלייתי לארץ), מוניתי לנהל את הלשכה הווטרינרית בבאר שבע ומחוז דרום שכלל את הנגב וסיני .טיפלתי בעדרי פרות וכבשים של יהודים ובדואים כאחד. העבודה היתה מאתגרת ורבת פעילויות כמו גם שינויים הסטוריים  שחלו במדינת ישראל עם החזרת כל חצי האי סיני. בתום 19 שנים בנגב חזרנו לרחובות וקבלתי מנוי של סגן מנהל שירותים וטרינרים וניהול השירותים הווטרינרים של מדינת ישראל. חשתי אחריות, גאווה וכבוד ולייצג את החקלאות בישראל ואת הנושאים הווטרינרים בעולם, הצגתי בכנסים  את החדשנות, התוצרים והרפואה הווטרינרית מהמתקדמות בעולם .

כיום, אני גמלאי ועובד כיועץ וטרינרי לחברות בארץ ובעולם, ביניהם רוסיה, אליה אני חוזר מדי פעם כיועץ רפואי. בזמני הפנוי אני מבלה עם ילדי ונכדי.

הזוית האישית

יונתן: אני למדתי שאם רוצים לשמור על זהות יהודית גם אם יש גם קשיים ניתן להתגבר ולקיים מצוות גם אם הם בסתר. כדי לממש את יכולותי אני חייב לעבוד קשה להאמין ולהשקיע ואוכל להתגבר על כול מכשול אני למדתי להעריך את העובדה שנולדתי וגדלתי בארץ מה שלא היה ברור לסבא.

סבא: זכיתי לספר לנכדי יונתן על "יציאת מצריים" הפרטית שלי ולחוות בסיפור את התחנות בחיי המקצועיים והמשפחתיים שיונתן הוא חלק מהם.