מאגר סיפורי מורשת

אביה יליד אוקראינה ואימה ילידת ליטא.

כשהייתה בכיתה ה' היא הייתה פעילה במקהלת נוער תל אביב. במלחמת השחרור הייתה אהובה בת 17 ולא הייתה חייבת להתגייס, אך היא, כיתר הבנות בתנועה, רצתה לשמור על שלמות הגרעין, ולכן התגייסה יחד עם כל הבנות, ובתקופת המלחמה הייתה במחנה 80 . הבנים התגייסו והלכו לנח"ל, והן היו הגרעין הראשון שהיה בנח"ל. תעודת ההתייצבות לצה"ל שמורה אצל אהובה עד היום, והיא בעלת משמעות עמוקה לגביה.

בתום השרות הצבאי הגרעין של אהובה הגיע לקיבוץ גזר ונשאר שם עד יולי 1950, ואז החליטו חברי הגרעין לבוא ולהשלים את הגרעין לראש הנקרה, שהיה כמובן יישוב ספר מרוחק. בראש הנקרה הכירה אהובה את שמואל בעלה, והם התחתנו באפריל 1951. בנם הבכור של אהובה ושמואל בעלה, אביחי, היה הבן (הזכר) הראשון לבית ראש הנקרה.

בראש הנקרה עבדה אהובה במטבח והייתה גם אקונומית ואחר כך שימשה כמנהלת חשבונות בקיבוץ. מאוחר יותר למדה אהובה ועברה לחינוך, תחילה כמורה לכיתות א' ב' בבית ספר יסודי ואחר כך כמורה וכמגישה לבחינות בגרות במקצועות לשון, תנ"ך וספרות בבית הספר העל יסודי "סולם צור", שהוא בית הספר האזורי בו למדו ולומדים עד היום ילדי קיבוץ ראש הנקרה.

עד לפני 15 שנה עבדה אהובה ב"סולם צור", ולאחר מכן עברה ללמד לשון במכללת הגליל המערבי, שם עבדה עד לפני ארבע שנים. "אילו לא הייתי מתפטרת הם היו מעסיקים אותי שם עד יום מותי", אומרת אהובה.

לאהובה היו שתי אחיות ששתיהן כבר לא עמנו. אחת מהן נהרגה בתקופת המנדט ממטח יריות של הצבא הבריטי כשהייתה חברה בארגון הלח"י. חודשיים לאחר מותה התקיימה באו"ם הצבעת ה – כ"ט בנובמבר, אך עם כל ההתרגשות והשמחה העצומה שאחזה אז בישוב היהודי בארץ, לאהובה היה קשה מאד לשמוח ולחגוג אז עם כל העם.בעלה של אהובה נפטר לפני 5 שנים מאירוע מוחי קשה ממנו לא יכול היה להשתקם. אהובה ובעלה היו קשורים מאוד בעבותות אהבה וכשאהובה הבינה שקיצו של אהוב נפשה קרב היא החליטה לעשות סרט על חייהם כמחווה לאהבתם הגדולה.

בעלה של אהובה היה ניצול שואה שעלה ארצה היישר לקיבוץ חניתה. במלחמת השחרור הוא נפצע אנושות, ורק בזכות חבר שנשאר לטפל בו כל הלילה חייו ניצלו, לא לפני שהרופאים בבית החולים כמעט הרימו ידיים. על מצבו האנוש בבית החולים מעיד סיפורו של יהודה שמואלי (חבר ראש הנקרה) ששכב בבית החולים במיטה לידו. יהודה מספר שעם צאתו מבית החולים הוא ניגש ליהודה ונפרד ממנו, ואגב כך הרים את הסדין שכיסה את בעלה של אהובה וראה משהו מאיבריו הפנימיים. לכן הוא נהג לומר מאוחר יותר לאהובה שהוא מכיר את בעלה לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים.

לאהובה ולשמואל נולדו שלושה בנים: אביחי, נאוה ויואב. אביחי נולד בשנת 1952 וגם לו יש שלושה ילדים – אחינועם, אביתר ואלעד. מהנכד אלעד יש לאהובה נין בשם דרור, ומהנכדה אחינועם יש לאהובה שני נינים: עומרי ותומר. הבת נאוה נולדה בשנת 1955 ויש לה 2 בנים: בן ויואב. מהנכד יואב יש לאהובה נין בשם איתי. בנה השלישי של אהובה נולד בשנת 1964 ויש לו שלוש בנות: עמית, נועם וניצן. שלושה ילדיה של אהובה עוסקים במקצועות ההייטק, וגם ילדיהם ("מבריקים", לפי הגדרתה של אהובה) עוסקים בתחום זה.

כשאהובה מביטה על דור ההמשך שלה ושל שמואל בעלה היא יכולה לטפוח לעצמה על השכם ולומר בפה מלא שהיא ובעלה "עשו עבודה טובה".

תשע"ו