מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מיהדות בסתר ליהדות בגלוי ובגאון

המספר אמנון סימנטוב
אמנון אצל הרבי
חגגנו את החגים וקיימנו מצוות, תוך השתדלות שלא למשוך את תשומת ליבם של השכנים הגויים.

ילדות בניכר

שמי אמנון סימנטוב. נולדתי בשנת תשכ"ב ( 1962) להוריי, זלמן ואסתר, בעיר שכרישבס, במדינת אוזבקיסטן שבברית המועצות לשעבר.

שם משפחתי ניתן על שם סבא רבה שלי, ר' סימן טוב בן חנה הי"ד, שנרצח על קידוש ה'. הוא היה עשיר מאד וחי תחת שלטון מוסלמי. בתחילת המאה ה-20 פרצו פרעות נגד היהודים באזור מגוריו. הפורעים ניסו לאלץ אותו להתאסלם אך הוא, בגאון יהודי, התנגד. עונשו היה מוות אכזרי: קשרו אותו לעץ ויצקו שמן רותח על ראשו. וכך, תוך ייסורים קשיים, פרחה נשמתו הטהורה לגנזי מרומים. לפני מותו ביקש סימן טוב מהרוצחים את בקשתו האחרונה – שלא ירצחו את בנו שמטוב, שהיה אז בן 12. בתמורה להבטחתם הוא גילה לפורעים את מקום המחבוא שבו הטמין קודם לכן את כל כספו.

כך בנו, סבי, שמטוב ז"ל, ניצל בנס מידם של הפורעים. הוא הקים משפחה ונולד לו בן, אבי, זלמן ז"ל. כשהגיע לפרקו, התחתן אבי עם אמי, אסתר ז"ל, ויחדיו הם גידלו אותי, את שלושת אחיי ואת שלוש אחיותיי. למדנו  בבית ספר של גויים ­- זה היה בית הספר היחיד שהיה בתקופה זו. נאלצנו להגיע לבית הספר גם בשבת, אך אף פעם לא כתבנו בשבת. שמרנו  על המסורת היהודית בכל מחיר. היינו חוגגים את החגים ומקיימים את שאר כל המצוות, תוך השתדלות שהדבר לא יבלוט. כדי לא למשוך את תשומת ליבם של השכנים הגויים. אבי היה לוקח אותי לבית הכנסת, ואני תמיד התרגשתי מהתפילות. אמנם לא ידעתי אז לקרוא בעברית, למרות רצוני העז להתפלל מתוך הסידור, אך ידעתי לומר את כל ברכות התפילה.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת תשל"ג (1973) והגענו  לגור בקריית מלאכי, בשכונת 'נחלת הר חב"ד'. שכונה זו הוקמה ארבע שנים קודם לכן, בהוראת הרבי מליובאוויטש, על מנת לקלוט את העולים החדשים באווירה דתית. משפחתי הייתה מאז ומתמיד קשורה לחסידות חב"ד. סבי, שם טוב, נקרא כך על שם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש מייסד תנועת החסידות. לאבי קראו זלמן על שם רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד (המכונה 'אדמו"ר הזקן'). בברית המועצות היה לנו קשר עם החסידים ע"י השליחים  שאדמורי חב"ד הקודמים שלחו לבוכרה – הן רבי שלום דובער (אדמו"ר הרש"ב) והן רבי יוסף יצחק (אדמו"ר הריי"צ). כך, שהיה זה אך טבעי עבורנו להגיע לשכונה זו.

כשהגענו היו מעט מאוד בניינים והרבה שממה, אך התקבלנו בסבר פנים יפות ובחמימות. קיבלנו סיוע מטעם ארגון 'חמה' ע"י הרב יוסף לדיוב ז"ל. מעבר לעזרה בהתאקלמות ובהסתגלות באופן כללי הוא אף סייע להוריי להכניס את כל ילדיהם  למוסדות לימוד תורניים וחסידיים לשביעות רצונם. אני נשלחתי לישיבת 'אחי תמימים' בראשון לציון, שם למדתי לקרוא ולכתוב בעברית, והתחנכתי על יסודות התורה והחסידות. לאחר סיום לימודיי עבדתי, כבר מגיל צעיר מאוד, כמדריך בישיבת "אור שמחה" בכפר חב"ד.

תמונה 1

נישואיי ומשפחתי

אבי היה ספר במקצועו. אחד מחבריו היה ספר גם הוא, ולו בת ושמה מרים. משפחת החבר  עלתה לארץ שנה אחרינו ועברה מסלול קליטה דומה. משבגרתי הציע אותי אבי לחברו כחתן לביתו, בוגרת מוסדות לימוד של חב"ד אף היא. נפגשנו, אני ומרים, והחלטנו שאנו מתאימים זה לזו. כשנישאנו הייתי בן 18 ואשתי בת 17.

לאחר שהתחתנתי למדתי בכולל של חב"ד בשכונה, ובערבים הייתי מדריך לנערים בישיבה לילדי עולים. בהמשך הוצע לי לעבוד בתור 'מלמד' (מורה) לילדי גן חב"ד בשכונה. ומאז אני שם, ברוך השם, יותר מ-35 שנים, ונהנה ללמד קריאה לילדי הגן ע"פ השיטה הנהוגה במסורת היהודית מדורי דורות.

בחסדי ה', בורכתי בשישה ילדים, שכולם מתחנכים על טהרת הקודש והולכים בדרך אבותיי, הן בהקפדה על שמירת המסורת היהודית והן באורח החיים החסידי ובקשר עם הרבי. לאחר נישואיי זכיתי להגיע לרבי פעמיים. בפעם השנייה הרבי בירך את אשתי, שהייתה אז בהריונה השישי, בלידה קלה. הלידה, כמובן, הייתה קלה במיוחד, והילדה שנולדה קרויה ברכה – על שם הברכה של הרבי.

קהילה לתפארת

עם השנים התפתחה בשכונה קהילה מגובשת של עולי בוכרה, שמרכז הווייתה הוא בית הכנסת. בתקופה הראשונה  בית הכנסת הבוכרי  היה מתחת לאחד הבניינים בשכונה. לאחר זמן מה הוא הועבר לצריף. בשנת תשמ"א (1981) הוחלט לבנות בניין חדש עבור בית הכנסת. המבנה, שנקרא עד היום "בית כנסת חבסוב", הוקם ע"י מישאל  חבסוב לעילוי נשמת אביו, ר' מתתיהו חבסוב, שהיה שוחט ורב הקהילה הבוכרית בברית המועצות. במימון הבנייה השתתפו כל מתפללי בית הכנסת: כל מתפלל תרם את משכורתו המלאה של אותו חודש.

לכבוד חנוכת הבית של בית הכנסת  שלח לנו הרבי מליובאוויטש מברק, בו בירך את כל מתפללי בית הכנסת בברכות רבות. ואכן, המתפללים חשים יום יום איך ברכת הרבי מתקיימת.

כיום בית הכנסת גדול ומרהיב ביופיו. ההיכל, הספרייה והתיבה עשויים משיש מפואר. חמישה  ספרי תורה נתרמו ע"י מתפללים להנצחת יקיריהם, ושני ספרי תורה נקנו ע"י בית הכנסת. זכיתי, ומזה  25 שנים אני מכהן גם בתור רב בית הכנסת וגם בתור גבאי, ואני רואה בכך שליחות חשובה מאוד.

הזוית האישית

אמנון סימנטוב: מסר לדור הצעיר

מסר חשוב בפי לסיום. כשאני משווה בין השפע והחופש בימינו לתקופת ילדותי, אני חש לא פעם תחושת החמצה. בדורות הקודמים הוריי והוריהם, כיהודים רבים אחרים, נאלצו למסור את נפשם כדי ללמוד תורה ולקיים מצוות, ותמיד ציפו לעלות לארץ ישראל כדי לחיות חיים יהודיים בגאון. דווקא כיום, כשאנו כבר פה בארצנו, ואין אנו צריכים להתמודד עם קשיים כה גדולים, איננו מעריכים זאת מספיק, ולא מנצלים את האפשרויות הקיימות להשקיע ביהדות ולהדר במצוות, וגם…לא תמיד זוכרים להודות לבורא עולם על השפע והטוב שהוא מעניק לנו.

אני מודה לה', שזיכני לחיות כיהודי בארץ ישראל ולדור בשכונה זו – שכונת נחלת הר חב"ד.

אני תפילה שברכת הרבי תחול עלינו לעד, ושייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן!

מילון

חמ"ה
חבורת מזכי הרבים - הינו ארגון חב"די הפועל בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר. הארגון פועל במדינות חבר העמים, ארץ הקודש וארצות הברית והוא מפעיל גם את ארגון אחדות ישראל בהפצת המעיינות.

רבי ישראל בעל שם טוב
כתב בראשי תיבות בעש"ט), ראש מחנה הצדיקים הנסתרים בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ותורת החסידות, ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות. נולד בי"ח באלול ה'תנ"ח (24 באוגוסט 1698) נפטר בו' בסיוון (יום א' של חג השבועות) ה'תק"כ (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה מזי'בוז'

ציטוטים

”אני תפילה שברכת הרבי תחול עלינו לעד, ושייבנה בית המקדש במהרה בימינו, אמן! “

הקשר הרב דורי