מאגר סיפורי מורשת

שמי הלנה, ברוסית – ילנה, נולדתי בברית המועצות, בשנת 1950, בעיר אוז'גרוד.

 

סיימתי בית ספר יסודי, מא'-ד', למדתי בבית ספר מספר 4, ומכיתה ה'-יב', למדתי בבית ספר ספר 9.(פעם לבתי ספר לא היו שמות, במיוחד ברוסיה, הבתי ספר בדרך כלל היו ממוספרים). סיימתי את לימודיי באוניברסיטה ומיד יצאתי לעבודה בשליחות לכפרים בקרפטים (מקומות).

התחילו שמועות על אפשרות לעלות לארץ ישראל, זה הגיע גם למשפחתי והחלטנו שגם אנחנו נעלה, מעט מאוד ידענו על ארץ ישראל. אבי היה ציוני גדול (אך הכל היה בסתר).הקשבנו לחדשות ברדיו בלילה (שלא ישמעו השכנים), שמענו כבר שקבוצה די גדולה של יהודים עוזבת את ברית המועצות. כעבור מספר חודשים קיבלנו מידע על אפשרות לעלות לארץ ישראל בצורה מסודרת דרך "ג'וינט". סידרנו את הניירות, קיבלנו אישורים ותוך עשרה ימים היינו צריכים לעזוב את ברית המועצות.

 

התרגשנו מאוד והיה קשה כי רוב ההתארגנות נעשתה בסתר, אך זה נעשה ושמחנו מאוד.היציאה הייתה ברכבת עד לוינה, שם שהיינו באחוזה שנתרמה על ידי משפחה יהודית, שהיינו שם חמישה ימים (לצורך איסוף קבוצה כדי למלא מטוס שיטיס אותנו לארץ ישראל).כעבור חמישה ימים בשעות הלילה הקטנות הועברנו לשדה תעופה בוינה.

 

טסנו לארץ ישראל כשהמטוס שלנו היה מלווה עם שני מטוסי צבא הגנה לישראל לצורך שמירה.הגענו לארץ ישראל 18/7/1973, בשעות המוקדמות של הבוקר (בשדה התעופה בלוד).המשפחות קיבלו אפשרות לבחור כמה מקומות בארץ להתגורר בו, שהכינו אותם מראש להגעתנו.

 

משפחתי בחרה להגיע למרכז הארץ והציעו לנו את חדרה. להפתעתנו קיבלנו לפי בקשתנו בחדרה, בבית בבית אליעזר החדשה( "שיכון יוגוסלביה"), קבלת פנינו הייתה נעימה, פגשנו יהודים מאיזורים שונים במזרח אירופה והתידדנו והתחלנו להשתקם.אחרי שנתיים השיכון היגוסלבי התחיל לקרוס מסיבה מאוד מוזרה- כי הבנייה הייתה כנראה מאוד לא איכותית ואז התחילו לדאוג לנו לפיזור בחדרה בשכונות שונות: שיכון פאר, שכונת יוספטל, שיכון עובדים, שכונת גזית וכו.נעשתה הגרלה במרכז קליטה ואחד מנציגי המשפחה היה צריך לשלוף פתק ובו היה כתוב כתובת לאן מיועדים פנינו, ואז עברנו לשיכון יוספטל. זכינו בדירה בשיכון יוספטל, שמחנו מאוד והמשכנו את חיינו. לא ידענו עברית כלל וכלל, אך הוריי שלטו בשפה יידיש, ההתאקלמות הייתה קלה יותר.הורי למדו את השפה תוך כדי עבודה בתקשורת בין הצברים בחנויות במפגשים חברתיים מקומיים.

 

אני נשלחתי ללמוד שפה בקיבוץ "מסילות".שהיתי שם תקופה קצרה עקב בעיות התאקלמות ממזג האוויר הקיצי החם אך זה נגמר בשלום כיוון שהתקבלתי ללימודים באקדמיה למוסיקה בירושלים. התחלתי את לימודיי והתחילה מלחמת יום הכיפורים, ביקשתי העברה לאקדמיה בתל אביב ששלוחתה הייתה בבר אילן ( תחום המוסיקה) משם סיימתי את לימודי, בסוף לימודי כבר הוזמנתי לעבוד בחדרה בבית הספר אחד העם במקום אוטו גרוניך המורה למוסיקה בעקבות יציאתו לגימלאות.

 

בבית הספר אחד העם עבדתי במשך 23 שנים, תוך כדי הלימודים הכרתי את בעלי אלימלך ז"ל, שאז הייה איש קבע בצה"ל, אצל חברתי שביקרתי אצלה באחד החופשים במושב שדה יצחק.הינו חברים 4 חודשים ובל"ג בעומר בשנת 1976 התחתנו והקמנו משפחה.שמי הלנה בגלות קראו לי ילנה, על שם סבתי, מצד אבי.

 

כשעליתי ארצה בשנת 1973 אמרו שהשם ילנה זה לא שם עברי ואז עברתו לי את שמי לאילנה, אך בתעודת הזהות ובכל המסמכים השם שלי הוא הלנה.כשלימדתי בבית הספר הרב תחומי למדעים ואומנויות חדרה, בתחילת השנה תלמידיי קיבלו סילבוס ושמי הופיע על יד מקצוע מוסיקה כ"הלנה" ומאז תלמידיי החזירו אותי אל שמי המקורי.

 

לפני עשר שנים התחלתי להתנדב במשטרת התנועה בחדרה, עברתי קורס הכנה ראשון של שלושה חודשים, מאוד התחברתי לקבוצת השוטרים שהתלוותי אליהם בכל יציאה לשטח, קיבלו אותי באהבה ובכבוד גדול עד היום הזה, פעם בשבוע באופן קבוע אני מתנדבת במשטרה התנועה.אחרי שנתיים עברתי קורס נוסף (שלב שני), וקיבלתי דרגה, אני ממשיכה להתנדב פעם בשבוע במשטרה ואני מאוד אוהבת את ימי ההתנדבות שלי וגם את ימי המפגש של המתנדבים.

 

לפני מספר חודשים פגשתי חברה והיא שכנעה אותי מאוד להתנדב בביטוח לאומי, מאז אני מתנדבת פעם בשבוע באופן קבוע שבע שעות עם אנשים מקסימים, משתפי פעולה ומחכים לי מאוד בהגעתי בימי שלישי.

 

היום, אני משתתפת בתכנית מיוחדת של בית הספר "הקשר הרב דורי" (הפרויקט של כיתה ח'5). כל הגעה שלי, לכל מפגש, היא התרגשות מחדש למקום כל כך יקר שבו עבדתי שבע עשרה שנה עם תלמידים מקסימים. אוהבת מאוד את הקבוצה שלנו((שלי), שבה נמצאות שלוש בנות מקסימות: נוי, סיגלית ונעם. הילדות משתפות פעולה, לא מפסידות אף מפגש, חרוצות, מקשיבות מתעיינות, שואלות, מרגשות אותי עד מאוד.

הפרויקט מאוד מעניין, מקווה שמעניין גם את התלמידים המקסימים.

 

תשע"ו, 2016