מאגר סיפורי מורשת

רוסיה

נולדתי בינואר של שנת 1945 בטשקנט שבמדינת אוזבקיסטן. הגעתי לשם מכיוון שהורי שמוצאם מפולין ברחו במלחמה מהנאצים שפלשו לפולין. שמונה חודשים מאוחר יותר הסתיימה המלחמה ואזרחי פולין הורשו לחזור לפולין.

חזרנו לקרקוב עיר המוצא של הוריי. הוריי ניסו למצוא קרובי משפחה שנותרו בחיים אך לא הצליחו. הם החליטו לעלות למדינת ישראל, על אף העובדה שפולין לא הרשתה לאזרחים לעזוב את המדינה. בתחבולות, עם מזוודה אחת איתי ועם אחותי שנולדה בקרקוב הם הגיעו ברכבת עד לאיטליה שם עלו על אנייה בשם "קסרטה" שהפליגה לישראל.

היה זה חודש ינואר הים היה סוער מאוד רב החובל דרש שישליכו את המטען כדי להקל על האנייה וכך נשארה משפחתי גם בלי מזוודה אחת.

לפני העלייה לישראל

ישראל

במחצית ינואר עגנה האנייה בנמל חיפה. כל העולים הועברו למחנה הנקרא "שער עלייה" שם שהינו שלושה ימים ומשם הועברנו למעברת "מחנה – ישראל"  המעברה שהוכנה כמקום מגורים לעולים, שימשה מחנה צבאי של החיילים האנגלים בזמן שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

הביתנים בהם התגוררו החיילים היו מורכבים מבנייני רכבת ארוכים כשבכל בניין חדרים חדרים. כל משפחה קיבלה חדר, השירותים והאמבטיות היו בביתינים נפרדים מהמגורים, מטבחים לא היו קיימים בכלל. המדינה ארגנה חדרי אוכל לשם הובא המזון וחולק לאנשים. הביתן של הפקידות הצבאית הוסב לבית ספר עממי לילדי העולים. בגלל מחסור במקומות ישיבה ובמורים למדנו בשתי משמרות, משמרת בוקר ומשמרת אחר הצהריים. כך עברו עלינו עשר שנים במעברת מחנה ישראל.

רמת אביב

המדינה החליטה לחסל את המעברות בתחילת שנות השישים ולאילה שלא הצליחו לצאת בכוחות עצמם עזרו במשכנתאות גדולות עבור שיכונים שבנתה המדינה לעולים חדשים. וכך הגענו לשיכון עממי ברמת אביב. התחלתי אז את לימודי בתיכון אליאנס ברמת אביב משם המשכתי לאוניברסיטה העברית בירושלים ואחרי נישואיי המשכנו לאוניברסיטת סירקיוז שבצפון מדינת ניו יורק. חזרנו לישראל והקמנו משפחה.

בשנת 1976 נסענו לעבוד בוינה שבאוסטריה כשאני משמשת כתבת מדינית של גלי צה"ל ושל עיתון חדשות. כשנסגר עיתון חדשות עברתי לעבוד עבור ידיעות אחרונות, חזרנו לארץ כשפרשנו מהעבודה כדי להיות קרובים לילדים ולנכדים.

הזוית האישית

הלן: נוצר קשר נוסף עם הנכד שלא היה כים עד כה.