מאגר סיפורי מורשת

סבא וסבתא נולדו בלוב הערבית. בתחילת 1949 התירה בריטניה (ששלטה באותה העת בלוב) ליהודי לוב, שסבלו מכמה וכמה פוגרומים, לעלות באופן חוקי לארץ ישראל. בשנים 1948-1951 עלו לישראל כ-30 אלף מיהודי לוב.

סבא חיים ומשפחתו נדדו מעיירת הולדתו זוארה, 120 ק"מ מזרחה אל עיר הבירה טריפולי (הקו הכחול במפה). שם גרו בבית זמני במשך שנה והתכוננו לעליה ארצה. המשפחה של סבא היתה ענייה והיהודים בטריפולי תמכו בהם, בעיקר במזון לילדים. במקביל גם המשפחה של סבתא, שהתגוררה בבירה התכוננה לעליה, כך שבמשך שנה שתי המשפחות גרו באותה עיר, אבל לא הכירו זו את זו. סבא צחק ואמר שאם היו מכירים והוא היה מתחתן אז עם סבתא, אז אבא שלי היה היום בן 70. גם סבא וגם סבתא זוכרים את שליחי הסוכנות היהודית שהגיעו לטריפולי כדי להסדיר את העליה.

המשפחה של סבתא לידיה עלתה ארצה באפריל 1949 באנייה השנייה שהפליגה ישירות מטריפולי לישראל, "מדקס". האנייה שטה בים התיכון עד חיפה (מסומן בקו סגול במפה). סבתא היתה ילדה צעירה, בערך בת 7. סבתא סיפרה שהיה מותר לקחת רק את הרכוש שנכנס למזוודה. אבא של סבתא, סבא רבא סאסי, שהיה חייט, לקח את מכונת התפירה שלו. אמא של סבתא, סבתא רבתא פורטונה, נדרה נדר כשהיתה צעירה, שאם תזכה לעלות ארצה, היא תלך להתפלל בקבר רחל ושם תתפלל ותשפוך מי ורדים לריח טוב. לכן, לקחה מי ורדים בבקבוק זכוכית עטוף קש, אותו עטפה בעוד בגדים ושמה במזוודה.

כשעלו ארצה התברר שמכונת התפירה מהברזל נשברה ואילו בקבוק הזכוכית עם מי הוורדים נשאר שלם. סבתא לידיה סיפרה שאמא שלה לקחה את הבקבוק לקבר רחל, התפללה שם, וקיימה את הנדר. סבא חיים, הוריו ואחיו הצעירים (האחים הבוגרים עלו עוד קודם לכן) עלו גם הם ארצה ב-1949, באניה "עצמאות", ששטה במשך 4 ימים עד חיפה. סבא היה אז בן 13 בערך. סבא וסבתא זוכרים את התנאים הלא פשוטים של השייט. האניה היתה כמו מחסן בלי חדרים, רק מיטות קומותיים, ועם מספר עולים שגדול יותר מהמקום הרשמי באניות.

המון אנשים הקיאו, גם סבתא ואחותה, ובגלל זה הילדים היו על הסיפון למעלה, או כמו שסבא, שלא רצה לאכול כלום בשייט, אמר "שהילדים היו על המעקה". סבתא סיפרה שאמא שלה היתה אישה חזקה ולא הקיאה. ולא רק שלא הקיאה אלא אפילו הכינה אוכל לאחרים ובמיוחד אוכל חריף שאנשים יתעוררו ושזה יעזור להעביר את השייט. בחיפה הפנו את כל העולים ל"סנט לוקס", שער העליה, שהיה מחנה עולים במערב חיפה. סבתא זוכרת איך ריססו לה את הראש עם חומר חיטוי, וסבא אמר שהוא זוכר שריססו לו את כל הגוף. מחיפה, סבתא ומשפחתה עברו למעברה "בית ליד". האחים הגדולים של סבא שכבר עלו לארץ קודם לכן, הגיעו לחיפה ואספו אותם אליהם למעברה שהיתה ב-"באר יעקב".

הזוית האישית

בעקבות העבודה הבנתי שאני יודע מעט על סבי. נהניתי מאד למלא החסר באמצעות הקשר הרב דורי.