מאגר סיפורי מורשת

שמי עליזה זרקו, עליתי לארץ מטורקיה (מהעיר איסטנבול). בשנת 1946 הפלגנו באונייה לארץ ישראל בעזרתם של אנשי העלייה שעזרו ליהודי טורקיה לעלות ארצה.

הגענו למעברת שוני, שהייתה ממוקמת בין זכרון יעקב לבנימינה. שם שיכנו אותנו באוהלים לזמן מה ולאחר מכן עברנו לפחונים. ההתאקלמות הייתה להוריי קשה, אבי עבד במחצבות ביקנעם ואמי טיפלה בנו. היו לנו קשיים רבים: המגורים באוהלים לא היו קלים, בגשמים היו נרטבים לנו החפצים האישיים ולעיתים הם היו נהרסים ולא יכולנו לרכוש חדשים. אני זוכרת את פריחת הכלניות ליד המעברה, מרבדים שלמים של פרחים אדומים.

הוריי, שעשו מאמצים רבים להיקלט למרות הקשיים, הצליחו לעבור ולקנות בית בראשון לציון. בביתנו דיברנו "לאדינו" (ספניולית) אך עם הילדים ובבית הספר למדנו עברית. מסביב לביתנו היו פרדסים וסברסים, הוריי גידלו ירקות בגינה ותרנגולות שיטילו ביצים טריות. אמי עבדה כתופרת ועוד בילדותי היא נהגה להלביש אותי ואת אחיי בבגדים יפים. היא הייתה לוקחת בגדים ישנים, פורמת אותם ותופרת מחדש בגדים אופנתיים כצו האופנה. אמי לימדה אותי את מלאכת היד, התפירה והרקמה. בגיל 13 קיבלתי פרס הצטיינות במלאכת יד על במת בית הספר.

בגיל 14 יצאתי לעבוד על מנת לעזור למשפחתי להתפרנס. אחרי שהייתי חוזרת מהעבודה הייתי באה לעזרתה של אמי כדי לסיים את כל עבודות התפירה שהיא התחייבה להן.

את מלאכת היד אשר למדתי מאמי וירשתי ממנה, העברתי ולימדתי את ילדיי, נכדיי ונכדותיי. התפירה, הסריגה, הרקמה נשארה אצלי היום כתחביב שבשעות הפנאי עם נכדיי ונכדותיי אנחנו נהנים לעשות ביחד יצירות.

הזוית האישית

שיר והדס: היה לנו כיף ללמוד על ילדותה של סבתא עליזה והסיפורים שלה העשירו לנו את הידע.

סבתא עליזה: היה לי מאוד נעים להיות חלק מתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר בן צבי. נכדתי וחברתה העשירו לי את הידע בתחום טכנולוגיה והיה לי יותר זמן להיות עם נכדתי.