מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה לאה ליפסקר, ואני רוצה לספר לכם על סבתא-רבתא שלי, סבתא עליזה שתחי' ספרנאי, האימא של סבתי רוחי ליפסקר. סבתא עליזה נולדה בטורקיה, אביה היה יהודי עשיר ולכן ביתם היה מלא בכל טוב ולא היה להם חסר מאומה.

כשסבתי הגיעה לגיל שמונה, עלתה המשפחה לארץ ישראל. אמה – עדינה והילדים הקטנים: סבתא עדינה, דודה יהודית פוזנר, דודה טובה קוגל והאח הצעיר, מנחם הי"ד. המשפחה הקטנה עלתה לארץ וכאן, למרות חיי העושר שהתרגלו אליה בארץ מולדתם. הם ויתרו על הכול כדי להגיע לארץ במובטחת. המשפחה הגיעה ללא אמצעים כלכליים, ממש בלי כלום ונאלצו להתחיל הכול מחדש.

כשהגיעו לארץ שיכנו אותם במחנה פליטים. כך הם היו צריכים להסתדר ולחיות בלי שדאגו להם לכלום. לא למיטות ולא למקלחות, לא לשירותים או בעצם לשום דבר בסיסי.  הם ישנו על קש וככה התחילו את החיים שלהם בארץ הקודש.

כשסבתא הגיעה לגיל הנשואים, סבתא התחתנה עם בחור בשם יוחנן שהיה גם הוא עולה חדש שעלה מהולנד. ניצול שואה, שהיה נער צעיר, כאשר הנאצים במלחמת העולם השנייה פלשו לעיר רוטרדם שבהולנד.(ר' יוחנן ספרנאי, הוא  גיבור ספרו החדש והמטלטל של הסופר ר' זלמן רודרמן – 'ההבטחה').

הזוג הצעיר עבר לגור בלוד, שם החתן הצעיר, סבא יוחנן שיחי', התחיל לעבוד במזכירות ישיבת "תומכי תמימים המרכזית". תקופה אחר-כך, הרבי שלח להם מכתב ובו הורה להם לעבור לכפר חב"ד ולהשתקע שם. הכפר היה כפר ערבי נטוש, עדין לא היו בבתים מזגנים ולא חשמל, עד שאט אט התחילה ההשתקמות האמתית של הכפר והפך לכפר חבד"י יפה ומטופח, הכפר התפתח מאוד, מכפר חקלאי לישוב קהילתי עם תעשיה קלה. לימים נפתח מפעל מיוחד ליצור מזגנים בתוך הכפר. כל מה שיש עכשיו התחילו לייצר כבר אז.

סבתא רוחי (רחל) נולדה כאן בארץ, בכפר חב"ד, סבתא דיברה בעברית בבית, ולמדה בבית-הספר בית רבקה שבכפר. סבתא גדלה בכפר חב"ד והתחתנה בפתח תקווה. סבתא עבדה כמורה והיום מספקת פאות בכל העולם.

התחביב הכי אהוב על סבתא הוא לארח את הנכדים.

הזוית האישית

לאה: תודה לך סבתא רוחי, ששיתפת אותי בסיפור על הורייך. מעריכה מאוד. אין על סבתא!!!