מאגר סיפורי מורשת

שמי מורנו ברקי נולדתי בעיר איזמיר שבטורקיה בשנת 1945, להורי דוד ובכורה ברקי

הייתי הבן השלישי במשפחה של ארבעה ילדים. אבי היה ציוני ועם הקמת במדינה ב-1948 הוא החליט לעשות עלייה לציין שהמצב הכלכלי במשפחתנו היה טוב והמניעים לעלייה היו ציוניים. באותה תקופה השלטונות לא איפשרו למשפחות שעלו ארצה לקחת איתם רכוש  ולכן כל רכושנו נמסר או נמכר והגענו ארצה בחוסר כל. שטנו מאיזמיר לחיפה באנייה שנקראה "סנט לוקס" במשך שלושה ימים. בשער העלייה בחיפה הפנו אותנו למעברת בית ליד וגרנו שם באוהל, משם העבירו את העולים לכל מיני מעברות. הורי שלא הסכימו לעבור למעברה החליטו לנסוע לירושלים ושם לחפש את העתיד.

בירושלים למדתי בבית ספר היסודי "כח לבנים"  שבעצם היה בית ספר "אליאנס". עם תום הלימודים עברתי לתיכון "אורט" בבית ספר זה המחנך היה מר קלדרון והוא ציטט במשפט קצר את המשך דרכנו בחיים "אין פייר בעולם". בסיום לימודי התגייסתי לצה"ל. אחרי הצבא הכרתי את פנינה ז"ל לבית רווח ילידת מרוקו שהייתה אחותו של השחקן זאב רווח, נישאנו והקמנו משפחה, נולדו לנו שלושה ילדים: דודו, שלמד בבית ספר סולד והמשיך לבית חינוך תיכון. הוא התגייס לצה"ל והפך לטייס. הוא סיים את השירות בדרגת תת אלוף. בתנו מירב, למדה בבית ספר סולד ובבית חינוך תיכון, התגייסה לצה"ל והייתה מדריכת כלואים. לאחר השחרור למדה עיצוב פנים. בננו יהודה, למד בבית ספר סולד ובבית חינוך תיכון התגייס לצה"ל שירת בהנדסה קרבית עבר קורס קצינים. השתחרר בדרגת סרן, בהמשך למד באוניברסיטת אריאל במגמת אדריכלות.

מסע שרשים בטורקיה

בשנת 1986 החלטתי לנסוע לטורקיה, כבעל אזרחות טורקית הייתי עלול להיעצר באשמת עריקה. התייצבתי בקונסוליה הטורקית בתל אביב ומילאתי טופס וויתור על האזרחות הטורקית שלי. כעת הדרך נפתחה לנסיעה ונסענו לטורקיה לטיול שורשים. ביקרנו בבית ראש הקהילה היהודית במקום והוא הצמיד לנו מדריך שיוביל אותנו לכל המקומות שזכרתי מימי ילדותי.  התחלנו את הביקור בבית הכנסת המקומי, ואף התפללתי במקום, משם המשכנו לבית העלמין היהודי לציין שהמקום היה מסודר מאד נקי מאד ומטופח. השומר הגוי שהיה במקום הביא בפני ספר עם רישום מדויק של היהודים הקבורים במקום ובהתאם לרישום הגעתי לקברו של סבא מצד אבא. סבא היה מנגן בכינור ועל המצבה שלו הכתב "שמואל ברקי משמח לבב אנוש". מאד התרגשתי מהמעמד ואף התפללנו במקום. משם המדריך הוביל אותנו לשוק הדגים שהיה בקרבת הבית בו נולדתי ואחרי הסיור בקרנו בבית בו נולדתי וגדלתי עד שעלינו ארצה. בסיור זה עלו זיכרונות רבים למרות שעזבתי את טורקיה בגיל הרך.

בירושלים גרנו בשכונת "ימין משה" שהייתה מאוכלסת במשפחות שעלו מטורקיה והשפה השלטת למבוגרים שבנינו הייתה שפת הלאדינו. את מלחמת ששת הימים עברתי בגזרת סיני יחד עם פלוגת טנקים ששטפה את הציר המרכזי של הכוחות והגענו בסופו של דבר לשפת תעלת סואץ. לאחר המלחמה התגייסתי למשטרת ישראל ובמהלך השנים התקדמתי בתפקידי הפיקוד עד לדרגת תת ניצב, באגף התמיכה הלוגיסטית.

"אין פייר בעולם" משמעו של משפט זה "אל תחפשו צדק הילחמו על שלכם"

סבא לוחץ את ידו של רבין במפגש מטעם תפקידו במשטרה

תמונה משפחתית שלנו בחתונה של ערן ומירב דודה שלי

הזוית האישית

דניאלה: היה כיף להקשיב לסבא מספר סיפורים על ילדותו.