מאגר סיפורי מורשת

שלום אני אברהם נתן. נולדתי כששה חודשים לפני קום המדינה בכרם התימנים בתל-אביב.

סיימנו את לימודנו בתיכון אורט כטכנאי אלקטרוניקה והיה זה אך טבעי שכל הכיתה התגייסה לצבא לחייל הקשר. כולנו נשלחנו מבסיס הקליטה לבית הספר הטכני ללמוד על מכשירים צבאיים. אני החלטתי שאני לא מעוניין להמשיך במקצוע האלקטרוניקה, מפני שהיו לי שתי ידיים שמאליות. בסופו של דבר אחרי חודשים של בקשות חוזרות ונשנות נשלחתי בחזרה לבסיס קליטה ומיון. נפגשתי עם קצין מיון חמור סבר, שכעס שאיני מוכן לשרת בצבא כטכנאי אלקטרוניקה, קרא לי סרבן ואמר לי שאני יכול לשרת כטבח או נהג את כל השירות הצבאי. בצער רב הבנתי שהקריירה הצבאית שלי הסתיימה ובלית ברירה בחרתי להיות נהג ונשלחתי לקורס נהיגה בחיל ההספקה.

לאחר סיום הקורס התייצבתי בפני קצין שלישות, ששלח אותי להיות נהג צמוד של רב סרן. באחד הימים שלח אותי לעשות קניות עם אשתו ובגלל שסירבתי לעזור לה עם הסלים הוא פיטר אותי ושלח אותי להתייצב שנית למחרת בפני קצין שלישות, כדי להיות נהג משאית. למחרת היה תור גדול של חיילים, שאותם ראיין קצין השלישות כך שנכנסתי אחרון לעת ערב. מסתבר שחיילים אלה היו מועמדים למבדקי קצונה ומאחר שהייתי אחרון התעניין קצין השלישות איך אני בוגר תיכון מגיע להיות נהג. לאחר ששמע את סיפורי הציע לי להצטרף לחיילים ולעבור מבדקי קצונה. להפתעתי, כעבור שבוע זימן אותי קצין השלישות והודיע לי כי קיבלתי ציון גבוה מאוד, אך יש בעיה כי אני נחשב סרבן ע"י קצין המיון בבקום. לבסוף גם עניין זה נפתר ונשלחתי לקורס קצינים וסיימתי כעבור 8 חודשים בהצלחה רבה.

נחשבתי כקצין טוב ומיד בתום שרות החובה הוצע לי להמשיך בשרות קבע. הסכמתי והתניתי את המשך השרות בכך שאשלח ללימודים אקדמיים באוניברסיטה. הצבא הסכים בתנאי שאלמד כלכלה היות והייתי בחייל התחזוקה. כעבור שנתיים סיימתי בהצלחה לימודי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן וחזרתי לשרות מלא כראש מדור כלכלה ואחר כך כקצין אספקה של פיקוד ההדרכה.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, שגרמה לזעזוע הן בעם והן באופן אישי, לאור הקורבנות הרבים שנפלו והחשש לחורבן בית שלישי. באותה תקופה שלאחר  מלחמת יום הכיפורים הטיל הרמטכ"ל על מפקדת גיסות שריון בצבא להקים חמש אוגדות שריון חדשות כדי להעצים את צה"ל. נתבקשתי על יד קצין תחזוקה ראשי גם בגלל כישורי האקדמיים לעבור למפקדת גיסות שריון ולסייע בהקמת האוגדות החדשות. הכנתי תכנית לוגיסטית להצטיידות מוצלחת. תוך כשנתיים ותוך עבודה מאומצת הוקמו האוגדות ואף הייתי שותף לתכנית אימונים של אוגדות אלה במתכונת שליטה של גייסות חדשים שגם הם הוקמו.

הצלחה זאת לא נעלמה ממפקדים בכירים בצבא ולקראת סיומה של התכנית הוצע לי תפקיד סגן אלוף ראש ענף חייל התחזוקה. למרבה האירוניה מצאתי עצמי כמפקד של אותו רב סרן שפיטר אותי מלהיות נהג שלו כאשר סירבתי לסחוב את הסלים של אשתו.

תוך תקופה של 12 שנים הפכתי מטוראי לסגן אלוף.

החלטתי לספר לך סיפור זה, כדי להמחיש לך נכדי היקר, שהחיים הם כמו גלגל ענק שלפעמים אתה למטה ומרגיש כאילו חשך עליך עולמך ורגע אחר אתה למעלה ונושם אוויר פסגות. והחיים מתנדנדים בין לבין כך שאף פעם אסור להתייאש ולזכור שגם יוסף אחרי שהיה בבור בבית האסורים הגיע להיות משנה למלך מצרים. ולפעמים צריך להעז ולעבור מחסומים שאנו שמים לעצמנו כדי להצליח בחיים… ובלבד שנישאר נאמנים לעצמנו.

הזוית האישית

סבא אברהם: היה לי כיף מאוד לשתף אותך בתיאור קצר מניסיון החיים שלי שיש בו מוסר השכל וקצת צידה להמשך הדרך במסלול החיים שלך…

הנכד אתמר: סבא גם לי היה כיף מאוד לשמוע את הסיפורים המרתקים שלך ואני חושב שאותם סיפורים יעזרו לי בחיים והם לימדו אותי שהחיים יכולים להיות קשים ורגע אחרי כמו חמאה…