מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מטהרן להוד השרון

סבא שמואל והנכד אורי
סבא וסבתא בקבלת התואר
תולדות חייו של סבא שמואל

סבא נולד ביום כיפור שנת 1945 בעיר טהרן שבאיראן למשפחת אחווה. סבא רבא [אברהם] עבד בחברה בריטית בעיר הנפט המדן בתפקיד בכיר.

סבא  רבא גם שלט במספר שפות [ אנגלית ,צרפתית ,עברית ,פרסית, טורקית, וערבית] חלומו היה לעלות  לארץ לבנות בה. לפי כך כאשר משפחתנו עלתה לארץ מאיראן סבא רבא החליט שהוא מתוך כוונתו להגשים להיות שותף בבניית ישוב חקלאי בישראל ואכן סבא רבא היה ממייסדי בית נחמיה [סמוך לעיר שוהם] .עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1950 . הגענו בגל העלייה והתגוררנו במעברת בית ליד .

בתחילת 1951 סבא רבא עם עוד 4 משפחות היוו את הגרעין המייסד של המושב שברבות הימים התפתח למושב עם 70 ומעלה משפחות . השנים הראשונות במושב היו קשות הן מבחינה כלכלית לא היו כלי עבודה ואמצעים לעבודה במושב לדוגמה : טרקטורים, קומביינים וציוד חקלאי הולם. המצב הביטחוני היה רע, היו חדירות של קבוצות טרור פדאיונים אשר הסבו נזקים כולל אבדות בנפש.

סבא רבא חלה במהלך הזמן והיה מוגבל ביכולותיו החקלאיות כך שסבא שמואל הצטרך כבר מגיל צעיר כילד בן -10 , לשאת על כתפיו את נטל הפרנסה של המשפחה ותפעול המשק החקלאי . סבא שמואל נדרש להגיע במרחק של 4 קילומטר מהמגורים לשטחי החקלאות ולעבד את חלקת הבעל בשעה 5 בבוקר ואחר כך להספיק לא לאחר לבית הספר. מצב זה נמשך כשנה וחצי ומאחר אי אפשר לנהל משק חקלאי רווחי נאלצה המשפחה לעבור לעיר אשקלון בה גרו קרובי משפחה מצד אמו של סבא שמואל. המעבר לעיר היה בתחילת 1956 שם סבא רבא עבד כמחסנאי בעוד שסבא שמואל נכנס ללימודים בכיתה ו'. באשקלון סבא היה פעיל חברתית והיה חניך ומדריך בנוער העובד ופעל במוסדות התנועה המאוחדת בוועד הפועל.

גיוס לצה"ל

סבא התגייס לצה"ל בשנת 1964 ושירת בה כ-22 שנה. שירותו היה מלווה באינטנסיביות רבה של פעילויות: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ושירות בשטחי סיני ובשטחים הפלסטינים ובעזה וברמת הגולן. סבא סיים את שירותו בדרגת סגן אלוף. בשנת 1986 עזב סבא את צה"ל עקב פציעה וכיום הוא נכה צה"ל.

זוגיות

סבא נשוי לסבתא [ צילה שפיגל] ונישואים מחודש יולי 1967 לסבא וסבתא 3 ילדים לאחר שאיבדו את בתם הבכורה סיגלית ז"ל. הבת בכורה [אמי] חגית ושני דודיי שירה וירמי. סבתא צילה עסקה בהוראה במשך עשרות שנים ועלתה לארץ בגל עליית גמולקה שנת 1957. היא למדה הוראה במדרשת שדה בוקר שבנגב ברקע היא לימדה בערים מגוונות כמו קריית גת, טבריה, והוד השרון בעקבות שירותו הצבאי של סבא עברו לעיר והתמקמו שם.

סבא השתחרר מצה"ל בשנת 1986 ופנה לעבוד בתחום החינוך והיה במשך 25 שנה כאמרכ"ל בבית הספר התיכון אזורי בבית ברל. שם מצא את ייעודו בתפקיד שיכול לתרום מכישוריו הרבים ואכן סבא השאיר אחריו מוסד מפואר הם בתחום הלימודי ובתשתיות הפיזיות והחזותיות של בית הספר. לסבא יש 2 תארים אקדמאים והוא עבר הכשרות רבות והשתלמויות רבות: קורס מנהלים בכירים, קורס מנהלי מחלקות חינוך, קורס גישור ופישור, וקורסים רבים בתחום החינוך המיוחד.

הזוית האישית

אורי שינפלד: משפחת סבי מצד אמי מונה 3 ילדים כאשר לכל אחד 3 ילדים. סבא וסבתא פרשו לפנסיה ממעגל העבודה והיום הם מקדישים את זמנם לפעילויות חברתיות רבות וטיולים מסביב לעולם אבל הכי הרבה הם מבלים זמן אתנו הנכדים  ותורמים בכל מה שצריך לבני המשפחה!

מילון

בית נחמיה
המושב הוקם ב-י"ט סיוון תש"י, 4 ביוני 1950[1] על ידי עולים מאיראן, סמוך לכפר הערבי הנטוש בית נבאלא. בראשיתו נקרא "בית נבאלא ב'" וכן "נבלט" על שם האתר המקראי הסמוך נְבַלָּט. ב-1953 רצחו מסתננים מירדן אשה תושבת המקום ופצעו את בני משפחתה. שמו של היישוב הוא על שמו של נחמיה, שהיה שר המשקים של מלך פרס והיה מראשי העולים לארץ ישראל מבבל בתקופת שיבת ציון (בשנת 445 לפני סה"נ). הוא בנה את ירושלים והניח יסוד לתקופה חדשה בתולדות ישראל. בספרו נזכרת לראשונה "נְבַלָּט", בסמוך לחדיד.

ציטוטים

”המצב הביטחוני היה רע ,היו חדירות של פדאיונים אשר הסבו נזקים כולל אבדות בנפש. “

הקשר הרב דורי