מאגר סיפורי מורשת

כשעלינו לארץ, הייתי כבת 10 והתיישבנו בקרית מלאכי. אבא שלי רצה מאוד להגשים את החלום הנוסף שלו, להיות חייל והוא התגייס לצבא. בצבא אמרו לו שהוא לא יכול לשרת כיון שיש לו שישה ילדים והוא מבוגר מידי.

לאמא שלי היה קצת יותר קשה: היא בכתה כי הייתה לבד בארץ, ללא משפחה תומכת, עם ילדים קטנים, ללא עזרה. יום אחד, עבר עובר אורח ושאל אותה: "למה את בוכה?"היא סיפרה שקשה לה בארץ. האיש דיבר עם אמי על נפלאות ארץ ישראל, על הזכות שיש לה שהיא בארץ ועל הקושי הרב שהיה כשהוא עלה כי זה לא היה קל לכבוש את ארץ ישראל והיו הרבה חיילים שנלחמו ונהרגו. אמי נרגעה והשתכנעה שזה היה מעשה נכון עבורנו וכתוצאה מזה, כולנו נרגענו. אנו הילדים הלכנו ללמוד בבית הספר והשתלבנו ככל שיכולנו. וכך התרגלנו לארץ…"