מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה רחימי, נולדתי בשנת 1937 בטהראן שבאיראן לאבא חייט ולאימא עקרת בית. היו לי חמישה אחים. לדודתי לא היו ילדים מספר שנים, היא ביקשה מאמי ילדה לגדל (לאמץ). אמי נאותה לבקשה ומסרה אותי לדודתי.

כשהייתי בת 3, הדודים שלי החליטו לעלות לארץ ישראל. זכור לי כשעליתי לאוטו, אבי תפס אותי מאחור והוציא אותי החוצה בכוח. הוא אמר שהוא לא מסכים שבתו תעלה לבדה בלי הוריה לארץ ישראל והחזיר אותי הביתה. כך יצא שעלייתי לארץ לא יצאה עדיין אל הפועל.

זכור לי מקרה טראגי כשהייתי בגן הילדים. הייתי חולה במחלת הגזזת. שערי היה ארוך ויפה ובעקבות המחלה הוא נשר. סבלתי ובכיתי שנה שלמה, החסרתי הרבה ימים בגן. לאט לאט, שערי גדל וצמח. בית הספר היסודי היה מרוחק מביתי ולכן נאלצתי ללכת ברגל מרחק רב כל יום. למדתי בבית הספר עד כיתה ה'. יום אחד איחרתי לבית הספר. מנהל בית הספר כעס עלי והכה אותי בסרגל על היד ובכיתי מכאב. אבל למרות הקשיים, מאוד אהבתי ללמוד בבית הספר.

כשבגרתי והייתי נערה ביקשתי מהוריי לעלות לארץ ישראל. בתחילה, לא רצו הורי לשמוע על כך. אך לאחר תחנונים רבים ואיום שאעלה לבד אם יסרבו לבקשתי, השתכנעו הוריי. בשנת 1951 עלינו לארץ ישראל ושם פגשתי את דודתי והתרגשתי מאוד. היום אני סבתא רבתא לשמונה נינים, שניים עשר נכדים וארבעה ילדים. אני מתנדבת בבית הספר "אלון יזרעאל" ובבית חולים.

אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל.

הזוית האישית

יפה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי התלמידים עיליי ושי. התכנית נערכה בבית הספר אלון יזרעאל בעפולה, התשע"ט.