מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מטג'יקיסטן לארץ זבת חלב ודבש

סבתי ואני בבת המצווה שלי
אמי בילדותה עם אחיה ואמה
סיפור עלייתן של אמי, סבתי ומשפחתן לארץ ישראל

סבתי מספרת:
"לפני שנולדתי ההיסטוריה סיפורה של משפחתי מתחיל בסביבות 1921 כאשר הוריי נולדו, אימי בשם מרים קטנוב מהעיר אוזבקיסטאן, ואבי בכור יונתנוב מעיר שרבט ברה"מ.
 
כשפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 אבי גויס לצבא ומשם סופח להיות פרטיזן אשר פעל נגד כוחות הגרמנים בזמן השואה, 2 אחים של אימי נספו בשואה. נולדתי בשנת 1949 באוזבקיסטאן, בת לחמישה אחים ואחיות, הילדות זכורה לי כתקופה יפה בחיי. להוריי היה בית קרקע עם משרתים, אימי הייתה עקרת בית במשרה מלאה אבי היה אחראי על הסוסים באורווה של דודו. מאוד אהבתי סוסים ועזרתי לו בכל מה שקשור באורווה, היה לי חפץ אהוב, זה היה המדליות של אבא שלי מהמלחמות. הייתי לוקחת אותן, שמה עליי ומשוויצה כאילו אני זכיתי בהן.
 
כשהייתי קטנה הייתי אוהבת לעשות סקי והחלקה על הקרח. אבא ייצר לנו מחליקיים בעצמו, היינו הולכים לקטוף פירות יער. חלק מהמשחקים ששיחקנו אז, מכירים ומשחקים גם היום. למדתי בבית הספר שפות ורוקחות, עבדתי כרוקחת וכך למדתי את השפה הלטינית (שפה של רופאים). מאחר וידעתי מספר שפות עבדתי בהמשך גם כמתרגמת בחברת דפוס שהדפיסה ספרים. בגיל 19 בשנת 1969 נישאתי לבעלי יעקב. בעלי שירת כחייל בסיביר במשך שלוש שנים, נולדו לי 4 ילדים: אילנה, רוזה, אלי ואירנה.
 
ההחלטה לעזוב: המצב הביטחוני באזור מגורינו היה מאוד מסוכן מאחר והמוסלמים היו בכל מקום והחלו לחלל פחד אצל היהודים והחלו לפגוע בנו, כגון פגיעה בנפש, פגיעה ברכוש. בלילות היינו מסתגרים בבתים ונועלים ממש טוב על מנת שלא יפרצו. בחגים החל להיות ממש קשה לא יכולנו להתארגן לחג בגלוי הכל היה בסתר. מכאן הגיעה ההחלטה לברוח ללא ידיעת השכנים המוסלמים והנוצרים שחיו לציידנו. עזבנו את הרכוש ואת כל החפצים מאחור לקחנו אך ורק מזוודות עם בגדים מסמכים ואוכל לדרך. 
 
המסע לארץ לא היה פשוט כלל, בתחילת הבריחה עלינו לרכבת ששם רוקנו את התיקים מאוכל מחשש שמעבירים דברים מסוכנים, כתוצאה מכך נאלצנו להסתדר בכל מיני דרכים על מנת שילדיי יאכלו. כחודש ימים נסענו ברכבת עד שהגענו לעיר הבירה של ברית המועצות מוסקבה. בהמתנה לטיסה בטרמינל חטפו את ביתי הקטנה והרגשתי שאני פשוט מתמוטטת מכל המצב אך התעשתי ופניתי למשטרה וחיפושים וכמובן שביתי נמצאה בריאה וקצת מבוהלת … סוף סוף עלינו לטיסה ועד שלא ראיתי את שדה התעופה בין גוריון מהאוויר לא האמנתי שהגענו לארץ, קיבלו אותנו בשירים וממתקים, והרגשתי שסוף סוף אנחנו בטוחים.
      
עליה לארץ והתאקלמות
בשנת 1979 עלינו לארץ לעיר רמלה אני בעלי וארבעת ילדיי, ההתאקלמות לא הייתה קלה כלל אך הכל התגמד לעומת מה שחוויתי אני ובני משפחתי בטג'יקיסטאן, ילדיי הלכו לאולפן ערב במקביל לבתי ספר בבוקר. אני ובעלי עבדנו מאוד קשה על מנת לכלכל ולשרוד לאחר מכן עברנו לתל אביב קרוב לשאר בני משפחתי, הוריי ואחיי.
 
כך החיים החלו לזרום לכיוונים יותר טובים, למרות הקושי תמיד שידרנו אני ובעלי שאנחנו חזקים והכל ניתן לעבור. כיום אני סבתא ל 12 נכדים, בעלי נפטר בגיל 63, עברתי מתל אביב לעיר יבנה על מנת להיות קרובה לביתי הבכורה אילנה וכך אנחנו עוזרות אחת לשנייה, התחביבים שלי: לבשל ולדאוג לנכדיי. לצערי ויתרתי על לימודיי באולפן ערב כשעליתי לארץ לטובת ילדיי לכן אני לא קוראת עברית אלא רוסית ולטינית.
 
תשע"ו, 2016    

מילון

אולפן
אולפן עברית (מכונה בקיצור אולפן מקור המילה בארמית "בית אולפנא", משמעותה: מקום לימוד) הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפנים מיועדים בראש ובראשונה לעולים חדשים במסגרת תהליך הקליטה. בנוסף יכולים ללמוד בהם גם תושבי חוץ ותיירים.

ציטוטים

”"ההתאקלמות לא הייתה קלה אך הכל התגמד לעומת מה שחוויתי אני ובני משפחתי בטג'יקיסטאן"“

הקשר הרב דורי