מאגר סיפורי מורשת

ראיון עומק עם סבא. הרקע: מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים, שנת 1973. עבדתי באגף העתיקות, הייתי ארכיאולוג ברמת הגולן. הייתי בן 31, נשוי לננה והיה לנו בן, גלעד, בן שנה וחצי. במלחמה הזו לחמתי כמ"פ סיור ברמת הגולן. המלחמה ותוצאותיה גרמו לשבר גדול בחברה הישראלית. חלק מתוצאותיה לא פגו עד היום. מלחמה זו מהווה את קו פרשת המים של חיי – הבנתי שמה שהיה מבחינתי לא יהיה. איני סומך יותר על הממשלה, מאז ולתמיד. עד אותה מלחמה הייתי אזרח נאמן, משלם את המיסים ומשרת במילואים. עד אז חשבתי שזה מספיק, והבנתי שלא. והשאלה אותה שאלתי את עצמי: מה אני עושה בכדי לתרום את חלקי לבלימת מפולת מדינית וחברתית של מדינתי.

מיד לאחר המלחמה, עדיין מגוייס (הייתי מגוייס מיום כיפור עד ערב פסח – 179 יום) ביקשתי לעבור הסבה לטנקים. במצרים, ממערב לתעלת סואץ, שם התאמנו על הטנקים, החלטתי שחלקי יהיה התיישבות במרחב מעלה אדומים ולא לבד, עם גרעין. "אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני" (הלל). באותם ימים ירושלים שלמה ובקעת הירדן נמצאו בקונצנזוס – בהסכמה כללית של העם, החלטתי שבהקמת יישוב במעלה אדומים במוקד שבין ירושלים והירדן נעמיד את ההסכמה הלאומית במבחן. אגב חלומי משנים היה להתיישב בהר גילה ולא במדבר, אלא שהגנת ירושלים וקדמתה נראתה לי חשובה עשרת מונים. מאוחר יותר החלטתי החלטה נוספת: אלך למדבר רק אם אהיה שותף בהקמת יישוב לכלל ישראל – לא מפלגתי (כמנהג ההתיישבות בשנים עברו), בו תחיינה כל עדות ישראל, בו יחיו ותיקים ועולים חדשים, אך בעיקר דתיים וחילונים – זה הדגל הראשי. זה היה החלום. עוד החלטתי, שבהגשמת חלום זה אעסוק כל עוד נשמה באפי. בהגשמת חלום זה אני עוסק זה 42 שנה.

ומחלומות והחלטות, לתכניות ומעשים:

1. מארגן ובראש מקימי המאחז במעלה אדומים ביום 2 במרס 1975.

2. ב- 2 בדצמבר 1975, חנוכה, עליית 25 בתי אב לגבעת המייסדים במעלה אדומים. בראש וועד היישוב בשנתו הראשונה. הקמת ואכלוס מבנה התעשייה הראשון במעלה אדומים.

3. היוזם וממקימי ישיבת ההסדר "ברכת משה" וחבר הנהלתה מאז ועד היום. כיום הישיבה היא מהשיבות המובילות בישראל.

4. 1976 יוזם הקמת יישוב קהילתי לכלל ישראל. מקימים אגודה שיתופית ראשונה במדינה ליישוב קהילתי, ושמה הזמני מעלה אדומים ב'.הגרעין הראשון במדינה לכלל ישראל המשותף לדתיים וחילונים בחד-קיום בשלום.

5. ערב ראש השנה תשע"מ, מעלה אדומים ב' עולה לקרקע, ושמה הרשמי לימים ייקרא כפר אדומים. עומד בראש הוועד מיום הקמת היישוב במשך שלוש שנים ושמונה חודשים. לאחר שנה קם בית הספר ובו אני מלמד כמורה למולדת במשך כ-12 שנים.במרס 1981 נוטעים 100 דונם זיתים ואני נוטעם.

6. חלק מכריע בהקמת ענתות ובליוויה בהמשך.

7. שנת 1990 – יוזם וממקימי אלון.

8. בקיץ 1992 – יוזם וממקימי נופי פרת.

9. שנת 2006 – מלווה המאחז בנ.ג. 468, מעלייתם לקרקע במשך חמש שנים.

10. שנת 2013 – מקים גרעין בנ.ג.

11. מיוזמי מיוזמי הקמת התיכון לכלל ישראל וממעצבי אופיו כפי שנקבע באסיפות החברים.קובע מיקומה של קריית החינוך ומלווה תכנונה.

12. כרם זיתים של 30 דונם עד היום במשך 33 שנים.בהתאם להחלטתי אחרי מלחמת יום כיפור לעשות מה שאני עשיתי וממשיך ולא לבד: בלי שתי נשותיי, ננה (מירה) ותמר האהובות ושותפים רבים מאוד, לא הייתי יכול לעשות את מה שעשיתי.

מה שאני רוצה שהדור הבא ייקח מהראיון: שיחלום, חוץ מחלומות אישיים, כמובן, במה יוכל לתרום לעמנו ולארצנו – ולהגשימם ולא לבד.

החלק של נועה:

מהסיפור של סבא למדתי את מוסר ההשכל שסבא ציין – לחלום. לחלום ולעשות לטובת המדינה. זה לא קשה להבין שאם סבא לא היה חולם, כל הדבר המדהים הזה, גוש אדומים ועוד דברים רבים וטובים, לא היו קורים. וזה בדיוק המקום שלי ושל כולנו לחלום ולעשות כמיטב יכולתנו עם האנשים שעוזרים לנו ועושים לנו טוב, כמו שסבא עשה עם סבתא ועם תמר. הסיפור חידש לי את היהדות של סבא. תמיד ידעתי שסבא שומר כשרות, עושה חגים כהלכתם ומתפלל בראש השנה וביום כיפור. אך לא ידעתי שהוא הקים ישיבה. זה מאוד הפתיע אותי שגם זה היה לו חשוב לעשות ומרגש אותי לראות איפה הישיבה נמצאת היום!

מה שאקח ממנו לחיי הפרטיים הוא: לעשות מה שאני מאמינה בו, ועד הסוף. אני עוד לא יודעת מה אני אעשה כרגע (וגם יש לי עוד זמן…) אך אני יודעת שאני אמשיך את המורשת של סבא על הצד הכי טוב שאוכל.

 תשע"ו