מאגר סיפורי מורשת

שמי עוזי. עלינו ארצה מרומניה (מאזור סרביה, כפר בשם פאלשט). הגענו אבי אמי ואנכי, ילד בן 4, בשנת 1935, והתיישבנו בתל אביב.

את הדרך מנמל קונסטנסה לנמל חיפה עשינו באוניית "הר הכרמל" שהייתה שייכת לדוד שלי לאזר ברקוביץ. גרנו ברחוב שלמה המלך 8 קרוב לפינת רחוב המלך ג'ורג. הוריי פתחו חנות לקבלת כביסה לרחצה וגיהוץ בצמוד לדירת המגורים ואני מגיל 6 למדתי בבית הספר העממי (יסודי) "הכרמל" ברחוב הנביאים.

הוריי גרו בדירה זו עד לפטירתם בשנת 1980.

בהיותי בן 14 עברה לגור בשכנותנו משפחה שבנה היה מלח באוניות מסחר ומדי פעם הגיע לחופשה. התידדנו ובימי חופשתו סיפר לי סיפורים רבים על מקומות שונים בעולם הגדול בהם טייל וביקר ועל הרפתקאות בנמלי העולם השונים. מאוד התרשמתי מסיפוריו וחלמתי שאני אהיה רב חובל באונית מסע. קסם לי מאוד לבקר במקומות רבים בעולם הגדול, להגיע למקומות מעניינים ומיוחדים, לחוות חוויות מפגש עם אנשים החיים בארצות שונות.

הגיעה שנת 1948, פרצה מלחמת השחרור, עמדנו מעטים מול רבים, נלחמנו בכנופיות של ערביי ארץ ישראל ובחיילות ארצות ערב, שפלשו לארץ מכל הארצות השכנות- לבנון, סוריה, עירק, ירדן, מצרים.

המצב היה קשה. נפלו קורבנות רבים וחלקי ארץ ישראל נכבשו על ידי צבאות ערב.

אני באותו הזמן למדתי בתיכון גימנסיה הרצליה בכיתה שביעית ( מקבילה לי"א של היום ). לאחר חג הפסח גייסו את תלמידי הכיתה השמינית ( כמו י"ב) בני ה17-18, במקביל התארגנה קבוצה של תלמידי השביעיות בדרישה לגייס גם אותנו, כדי שנתרום למאמץ המלחמתי.

המשלחת פנתה לבן גוריון והציעה לגייס גם את בני  ה-16-17 לצבא. ואמנם לקראת סוף שנת הלימודים הוצא צו גיוס והתגייסנו ביולי 1948. הלימודים של השנה האחרונה (שמינית) נדחו- התגייסנו לצבא. מאחר ושאיפתי הייתה קשורה במקצוע ימי, ביקשתי להתגייס לחיל הים ואומנם קיבלתי הפניה לקורס מפקדי סירות בטנטורה, (אזור חוף דור) המקביל לקורס מפקדי מחלקות בצבא. עם גמר הקורס נבחרתי והמשכתי בקורס חובלים- קורס קציני ים.

הוצבתי לקורס חובלים מספר 2 של חיל הים בתחילת 1949. בחלקו הראשון למדנו את מקצועות הים וניהול  אניית מלחמה. הלימודים נמשכו מספר חודשים ולאחר מכן עלינו על אניית אימונים א-16 כדי להתאמן בניהול של אונית מלחמה ומלחמה ימית. האונייה א-16 הייתה אניית מלחמה שוברת קרח של צבא קנדה. האנייה נרכשה על ידי אנשי עלייה ב', כדי לעלות את פליטי  מחנות העקורים היהודים מאירופה ונקראה "מדינת היהודים".

האונייה עם המעפילים הגיעה לארץ ונתפסה על ידי הצי הבריטי. העולים הועברו לקפריסין והאונייה עגנה בנמל חיפה. עם הקמת המדינה הפעיל חיל הים את האונייה  להגנת חופי הארץ ולאימונים. כעבור שנה, צבא ההגנה נחל ניצחונות רבים והצלחנו לכבוש חזרה שטחים בגליל בירושלים ובמרחבי הנגב.

לקראת יוני 1949 נתקבלה החלטה בממשלה לאפשר לכל התלמידים שהתגייסו לאחר גמר הכיתה השביעית להשתחרר לחצי שנה מהצבא, להשלים את לימודי הכיתה השמינית, להיבחן ולקבל תעודת בגרות. לאחר שישה חודשים של חופשה ללא תשלום לחזור לצבא ולהשלים את השירות.

עמדתי בפני החלטה גורלית:

להמשיך בקורס חובלים, לשרת כקצין בחיל הים ולהמשיך בקרירה ימית באניות סוחר ונוסע, או להפסיק את הקורס ולצאת ללימודי המשך בגימנסיה ולקבל תעודת בגרות בידיעה שלא ניתן יהיה לחזור לקורס חובלים.

נסעתי לחופשת סוף שבוע, התייעצתי עם הוריי, הם סמכו עליי ועל שיקול דעתי והחלטתי להמשיך בקורס חובלים. חזרתי ביום ראשון לאנייה ופגשתי את אחד ממשתתפי הקורס. בחור מבוגר ממני בהרבה שנים, שמו שלמה אדרי, שסיפרתי לו על החלטתי והוא אמר לי:

"תשמע עוזי אני הייתי משלם היום עשרת אלפים לירות (נחשב לסכום כסף גדול מאוד), כדי שתהיה לי תעודת בגרות." עצרתי לרגע ובהחלטה רגעית החלטתי לצאת לחופשה ולהשלים את לימודיי, כדי לקבל תעודת בגרות. תקופת הלימודים הייתה מרוכזת מאוד. למדתי מבוקר עד ליל. למעשה, למדתי וחזרתי על כל החומר של ארבע שנות הגימנסיה – חמישית שישית שביעית שמינית.

נגשתי לבחינות הבגרות, עברתי בהצלחה את הבחינות  וקיבלתי תעודת בגרות. לאחר חצי שנה חזרתי לחיל הים בתפקידים שונים ובהתנדבות וכך עברה שנת השירות השנייה. במשך השנה ביטלתי את תכניות הים והחלטתי להמשיך את לימודי ההנדסה בטכניון.

נרשמתי לטכניון ובאוקטובר 1950 התחלתי את לימודי בטכניון לקראת התואר מהנדס בניין ואני בן 19 שנים. השלמתי את לימודי ב1954 ומאז עבדתי כמהנדס בניין עד שנת 2016, סך הכל 62 שנים.

הזוית האישית

סיפורו של עוזי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר "בן צבי" בהרצליה, בסיוע המורה המלווה סיגל טיילור.