מאגר סיפורי מורשת

גרנו אז על בשכונה על הכרמל כאשר בחצרות היו עצי אורן גבוהים וכילדים אנו נהגנו לטפס על העצים ובנו לנו על העצים צריפים מקרשים שהיינו משחקים בתוכם. עם החברות שלי בגיל הזה נהגתי לשחק בבובות והחוויות היו נורא ילדותיות. בשנת 1956 עברנו דירה לרמת גן, כי אבי אשר היה מורה בבית ספר. הוא קיבל עבודה באוניברסיטת בר-אילן כאשר היא נפתחה.

הגעתי לשיכון וקראו לו שיכון מזרחי, כשבכלל לא הייתה בו צמחייה רק מסביב פרדסים ובקושי היו כבישים. היו רק דרכי חול. היינו הולכים יחפים בחול שזה היה הבדל גדול מהכרמל כי אני לא זוכרת שהלכתי באחוזה בלי נעליים. בקיץ כשהחול היה מתחמם, היינו עושים תחרויות מי נשאר על החול הלוהט הכי הרבה זמן.

כאמור, אהבתי לשחק בבובות וכשהפגישו אותי עם בנות מהשיכון אצל אחת מהן בבית, שם ישבנו על הרצפה ושחקנו מונופול. היה הבדל גדול מהמשחק התמים בובות לבין המשחק במונופול שעוסק במסחר ובכסף. היום במבט לאחור, המעבר מהכרמל לרמת גן מסמן את סוף עניין הילדותיות והתמימות בחיי.

ישבנו על הרצפה ושיחקנו במונופול

נקודת מבטו של הנכד (אורי כהן) על הסיפור

לדעתי, סיפורה של סבתי, רותי, מאוד מעניין כיוון שהוא מהווה נקודת מפנה חשובה בחייה ומהמשחק הילדותי בבובות והתמימות היא עברה למשחק בדברים שאותם אפשר לקשר לחיים שלנו ביותר קלות מאשר המשחק הדמיוני בבובות.

לדעתי כל אחד יכול לקחת לחיים שלו ולהבין משהו על עצמו מהסיפור הזה, כיוון שכל אחד עובר מתי שהוא בחיים שינוי מהילדות לבגרות.

הזוית האישית

אורי: החוויה הייתה מאוד מהנה למדתי על עברה ועל תקופת הילדות של סבתי. לסיכום התכנית הייתה מעניינת ואשמח להמשיך איתה.