מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי בת שבע (מזל), בת שבע – בגלל שאבא שלי אהב את השם, מזל – על שם סבתי מצד אמא.

נולדתי בח' בטבת 26.12.52, בבית חולים פוריה שבטבריה. מכיון שאימי הייתה מיילדת ליוותה אותי וכיום אני סבתא בריאה שלמה. אני הבת השלישית במשפחה קיבלתי יחס מאוד מעודף בבית בגלל שלידתי הצליחה והאירה פנים להוריי.

בתור ילדה המשחקים האהובים עלי היו:

בובות עשויות ממגבות פנים שנקשרות בעזרת חוט אחת לאורך השנייה לרוחב, אותן הלבשנו בבגדי תינוקות. קופסאות שימורים מחוברות לתוך נקב הלכנו עליהן, הייתה תחרות מי הולך עליהם יותר רחוק מבלי ליפול. אוקי-טוקי בעזרת קופסאות שימורים. משחקי חבל. קלאס. 3 מקלות. גולות. 5 אבנים.

היו לנו מאכלים קבועים ולא כמו היום שיש מגוון ולומדים מכל עדה מאכל אחר ועושים ניסויים במטבח. היו לנו סלט ירקות עשיר ולאחר שתובל הוספנו לו מים ואליו הכנסנו פתיתי לחם כדי לשבוע בתקופות צנע וזה מה שהיינו אוכלים לארוחת ערב. היינו אוכלים בעיקר ממולאים, קוסקוס, שקשוקה ושעועית לבנה ברוטב אדום עם עוף.

מאחר וגרנו בבירייה בתוך חורש, אהבתי מאוד לטפס על עצים יחד עם אחי הגדול ממני בשנה שם הסתתרנו מידי פעם בחשיכה כדי שיחפשו אותנו.

עכשיו כשאני סבתא באתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. למפגשי התכנית, בתור התחלה הבאתי שני חפצים שחשובים לי מאוד הקשורים לחג הפסח:

הגדה של פסח והכיסוי לקערת הסדר

את ההגדה קיבלתי מאבי שקיבל מאבא שלו. ההגדה כתובה בשתי שפות: עברית ותוניסאית. היה לנו מנהג מאוד מיוחד בפסח – היינו יוצאים ב"שפוך חמתך לגויים" לרב התוניסאי של הקהילה עם שמחה גדולה כאילו יצאנו ממצרים. החפץ השני הוא כיסוי לקערת ליל הסדר אותו קיבלו הורי מהצבא לאחר שאחי נהרג סמוך למלחמת יום כיפור. את ההגדה אנו שומרים בתוך הכיסוי של קערת הסדר וכל פסח אנחנו משתמשים בהם לזכרו של אחי.

לאור אובדנות אבי, אמי ואחי גדלתי בחרדות ופחדים קשים עד כדי חוסר תפקוד במצב של מישהו חש בלא טוב או בעקבות איחור!

הראייה שלי הייתה פסימית מאוד. לאחר שיחה בעקבות גירוש גוש קטיף המרצה הציעה לי לקנות פנקס ולרשום בו "תודה לך ה'" ובכל יום להוסיף משהו שצריך לומר עליו תודה.

הזוית האישית

הדר כהנא, טוהר מלכה, לירון דוגמא: נהנינו מאוד. תודה רבה לבת שבע על הזמן שנתנה בעבורנו תודה על היחס ההקשבה והיויו הטעים תודה על הכל.