מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מחדרון לארמון

הכניסה לעיר סופרו במרוקו
רינה עם נכדתה חני
קיבלנו בית חדש ויפה, לא האמנו שיש כזה בית בעולם. ההתאקלמות שלנו ב"ה היתה מהירה.

רובידה, על שם סבתא שלי מצד אימי. בארץ שיניתי את שמי לרינה מפני שהחברה הישראלית לא ידעה לבטא את השם בצורה הנכונה ושם זה לא היה מקובל בארץ.

נולדתי בל' כסליו תשט"ו בתאריך 15.11.55 בעיר סופרו שבמרוקו. העיר ספרו שוכנת לרגלי הרי האטלס הגבוהים, גדלים בה עצי דובדבנים רבים, פרדסים עוטפים את העיר והיא מלאה בשפע של ירק ומזג האוויר בה נוח קריר ונעים.
נולדתי להורי יעקוב וג'מילה בן-עלי. היו לי שלושה אחים. אחי הבכור נפטר בגיל כמה חודשים ואני הייתי בת יחידה להורי. את סבי וסבתי אני זוכרת כאנשים פשוטים וענווים. סבי היה סנדלר במקצועו. הם גרו בעיר אחרת והיינו מבקרים אצלם לעיתים רחוקות. אנחנו גרנו במלאח שהיה ממוקם בעיר הישנה של סופרו. הבתים היו עשויים מלבנים וחימר, המלאח גובל עם נחל "אגאי" שחוצה את העיר. אהבתי לצפות במהלך השנה ולראות לאורך הנחל מאות יהודיות שמדיחות כלים וכובסות את בגדיהם.
היה לנו בית פשוט. בבית שלנו היה חדר אחד גדול ששימש אותנו לכל הצרכים, הוא היה חדר רב תכליתי: מטבח, חדר שינה חדר עבודה של אבא וסלון לאורחים, הכל היה בחדר אחד. המים היו בחצר שמחוץ לבית שם היה ברז ששימש אותנו ואת כל השכנים. הייתה לנו אמבטיה אחת שהייתה משותפת למשפחתנו ולכל שכנינו. חיינו חיים פשוטים, אכלנו אוכל פשוט. את הלחם אימי אפתה לבד, היא הייתה לשה את הבצק בבית ואופה אותו בתנור מרכזי של השכונה הנקרא "פרנה". אכלנו בעיקר ירקות ולעתים נדירות גם עוף ובשר.
לקראת החגים הייתה אוירה נהדרת. לפני כל חג הרגשנו תכונה מיוחדת ומרוממת. החג הכי כייפי בשבילי ושאני זוכרת עד היום הוא חג הפסח. אני זוכרת את ההכנות לקראתו שהיו מאוד מיוחדות. האנשים היו צובעים את הבתים בצבעים שונים. ובעת הצביעה הוציאו את תכולת הבית לחצר, אהבנו להשתובב אז בחצר בין החפצים והרהיטים. לאחר הצביעה ניקינו את הבית, כיבסנו את השמיכות והכריות. הכריות היו עשויות מצמר כבשים היינו פותחים את הכריות ושוטפים את הצמר, מניחים אותו לייבוש ואחר כך מכניסים שוב לציפית של הכרית. את החגים פסח וסוכות חגגנו למעלה על גג הבית. בפסח ערכנו את ליל הסדר שם. ובסוכות כל השכנים בנו סוכות ביחד על גג הבית.
בילדותי שיחקתי עם חברותיי רחל ומזל שאותן אני זוכרת במיוחד ועם שכנותיי.שיחקנו במשחקים שונים כמו חמש אבנים, תופסת, גומי וכדור. למדתי בבית ספר יהודי שנקרא "אם הבנים". למדנו בו שלוש שפות: עברית, ערבית וצרפתית. למדנו יום לימודים ארוך משעה שמונה בבוקר עד חמש בערב עם הפסקה קצרה של כשעה – שעתיים בצהריים. בבית הספר היה לנו חדר אוכל גדול. שם אכלנו את ארוחות הבוקר והצהריים ובערב קיבלנו ממתק.
אני זוכרת במיוחד את המורה יעקב אלבז. מידי שבת, לאחר סעודת הצהריים הוא היה נוהג לאסוף אותנו בבית הספר, לספר לנו סיפורי תורה, ערך חידונים ואחר כך חילק לנו פרסים. לפעילות הזו קראנו "עונג שבת". היו גם עונשים בבית הספר שלנו. לפעמים היו בנות שקיבלו מכות על הידיים עם מקל על התנהגות לא רצויה. לבית הספר הופענו עם סינרים מיוחדים מעל הבגדים הרגילים שלנו. אהבתי במיוחד ללמוד את השפה העברית וגם את מקצוע תורה. צרפתית וערבית לא אהבתי במיוחד אך נאלצתי ללמוד את המקצועות האלו כי זו היתה חובה. גם חשבון לא אהבתי כי היו לי קשיים בחשבון.
עלינו לארץ לאחר שרוב יהודי מרוקו כבר עלו לישראל ונשארו רק מעטים. עלינו בשנת 1967 מיד לאחר מלחמת ששת הימים. בתקופה זו התחלנו להרגיש שנאה כלפי היהודים והחלטנו לעלות. הייתי בת שלוש עשרה כשעזבנו את מרוקו. לפני שעזבנו ארזנו את החפצים שלנו בארגזים גדולים מעץ והסוכנות היהודית שלחה אותם בנפרד באוניה לישראל.
בדרכנו לישראל  נסענו ממרוקו לצרפת, הדרך הייתה קצרה. בצרפת שהינו כתשעה חודשים ואחר כך הפלגנו לארץ ישראל, ארץ הקודש, באוניה מפוארת. למרות שהאנייה הייתה מודרנית ומפוארת ההפלגה הייתה קשה מאוד, היו הקאות והנסיעה הייתה לא נעימה כל כך. הגענו לחיפה ומחיפה שלחו אותנו לקריית גת שם אנו גרים עד היום.
כשהגענו לארץ גילינו שהחפצים שלנו עדין לא הגיעו, מלבד מזוודה אחת שהייתה איתנו לאורך כל הדרך. שמורים אצלי עד היום חלק מהחפצים שהבאנו ממרוקו כמו: רגלית של תיקון נעליים, פמוטות, שמיכות צמר טבעיות וג'לביה. כשהגענו לקריית גת הרגשתי קצת בודדה עד שלאחר זמן הגיעה חברתי שהכרתי ממרוקו. קיבלנו בית חדש ויפה, לא האמנו שיש כזה בית בעולם. ההתאקלמות שלנו ב"ה הייתה מהירה. כאן בארץ נפגשנו עם קרובי משפחה שעלו לארץ מספר שנים קודם ושלא הכרתי אותם כלל. זה היה מאוד מרגש ומשמח.
התחתנתי שבועיים לפני מלחמת יום הכיפורים. לפני שהכרתי את בעלי משפחתנו ומשפחת בעלי היו בקשרי קירבה מיוחדים. היינו נוהגים לערוך ביקורים בין המשפחות. כשהגעתי לגיל שבע עשרה גיסתי שהייתה גם חברתי קישרה ביני לבין בעלי, התארסנו ולאחר שלוש  שנים התחתנו. החתונה נערכה באולמי גת בקריית גת. לחתונה הגיעו  קרובי משפחה רבים וחברים.  התחביבים שלי הם תפירה, עיצוב בלונים, עיצוב תמונות, בישול ושמיעת דברי תורה.
כיום אני מכינה כיסויי ראש מיוחדים לאירועים בעיצוב בלעדי שלי. אני גם מעצבת באירועים בלונים בעיצובים שונים.  עד היום אני גרה בקריית גת ויש לי ששה ילדים וארבעה עשר נכדים מקסימים ונהדרים ומודה על כך לה'.
עוד על יהדות מרוקו ניתן לקרוא בקישור יהדות מרוקו

מילון

מלאח
שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו

גלב'יה
גלימה ארוכה ורחבה שהיה נהוג ללובשה בארצות ערב

ציטוטים

”כיום אני גרה בקרית גת יש לי ילדים ונכדים מקסימים ומודה על כך לה'.“

הקשר הרב דורי