מאגר סיפורי מורשת

אני הייתי בת הזקונים במשפחתי ולכן לא זכיתי לזיכרונות מאחותי הצדיקה שנפטרה כאשר הייתי בגיל צעיר מאוד, לעומת אחי ואחותי שזוכרים ממנה כל פרט ופרט.

אימי עבדה בעבודת סריגה ואבא היה סוחר, אנו הילדים הלכנו לבית הספר יום יום, בבית הספר לא היה פשוט, היינו צריכים להיות הכי נקיים ומסודרים שאפשר, ולא… השומר היה מכה אותנו בסרגל, למזלנו היינו בבית ספר יהודי ולכן ההתנהגות של הילדים הייתה שונה וטובה מבתי ספר כלליים.

בשכונה בה התגוררנו חיו בשכנות ערבים ויהודים, הקשרים בינינו היו טובים.  אנחנו, הילדים היהודיים שיחקנו יחד עם הילדים הערביים שיחקנו בכדורים שהכנו מסמרטוטים וחיינו בשלווה ובנחת, גם המבוגרים סמכו בהם ועסקו אתם במסחר בשותפות מליאה .

באחד הימים עלתה אחותי הגדולה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. עצם העובדה שנותרתי "ללא אחות" העציבה אותי מאוד, העול העיקרי בעזרה ובניהול הבית השוטף הוטל עלי.

לאחר כמה חודשים כשהייתי בת שלוש עשרה, אבי ואימי הרגישו את צערי העמוק והחליטו לעלות לארץ ישראל, ראשית נפרדנו מכל מי שאנו מכירים, ארזנו חפצים ועלינו לארץ ישראל,, יחד עם סבתי, תחילה טסנו ממרקש לקזבלנקה. משם טסנו במטוס לצרפת, ובצרפת חיכינו חודש ימים. לאחר כחודש הפלגנו באוניית "מולדת" לארץ ישראל דרך הים האדום.

בים האדום נתקלנו בסופה פתאומית שגרמה לאוניה כמעט לטבוע, כולנו נכנסנו ללחץ ולפחד נורא. רוב  הנוסעים באנייה החלו לבכות ולזרוק דברים מהאנייה כדי להקל עליה. מכל אנשי האנייה סבתי הלחיצה אותנו ביותר, היא החלה לבכות ולהתרוצץ בספינה, ב"ה הסופה שככה והכל עבר בשלום.

סוף סוף הגענו לארץ ישראל, האנייה עגנה בחיפה ומשם נסענו לאופקים, לצערנו מיד בהגיענו לארץ סבתי נפטרה בשיבה טובה.

כשהגענו לביתנו באופקים התחלתי מיד לעבוד לפרנסתי בעבודת חקלאות, באחד הימים כאשר נסעתי לעבודה כבכל יום, קפץ מחבל לכביש וירה לתוך הרכב שבו נסעתי. הכדור חדר בין העיניים שלי, ומאז אינני רואה. היום אני נשואה לשאול פרץ, חתונתנו הייתה באולם באופקים, הייתה אווירה מדהימה של שמחה  וריקודים. לצערי אבי אימי ואחותי נפטרו  מיד לאחר החתונה.

כיום יש לי 3 ילדים ו- 13 נכדים מקסימים. לפני כמה שנים בעלי עבר אירוע מוחי ועדיין לא הבריא, יש לי עוזרת מקסימה ואחי הנפלא  שמתגוררים באופקים ועוזרים לי מאוד, בלעדיהם לא יכולתי להסתדר לבד,

יש לי הרבה חפצים בבית וביניהם את בגדיה של אימי שסגורים בארון. בכל פעם שאני מתגעגעת לאימי אני מריחה את הבגדים ואז אני מרגישה יותר טוב.

מידי יום  אני מגיעה כאן לבית אבות מעון יום ונהנית מהפעילויות החברתיות שיש לנו.

תשע"ו