מאגר סיפורי מורשת

הדבר אירע במבצע "קדש" היא "מלחמת סיני". זו היתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, ובמהלכה כבש צה"ל  את חצי האי סיני. הייתי ילדה קטנה ממש, ואבי גויס למילואים. אמי ואני נותרנו לבד בבית (אני בת יחידה), ובאוויר הורגש מתח. גרנו בבית בודד בקריית חיים, כאשר השכן הקרוב ביותר אינו נמצא במרחק שמיעה. צריך לזכור כי באותה תקופה כמעט שלא היו טלפונים, שלא לדבר על טלפונים סלולריים.

בלילה של היום השלישי למלחמה, בשעת חצות, נשמעו יריות חזקות ומתמשכות. נבהלנו מאוד ולא ידענו מה עלינו לעשות. מקלטים צמודים לבתים לא היו בנמצא, והמקלט הציבורי הקרוב היה רחוק למדי; גם פחדנו לצאת מן הבית. אמי האמיצה החליטה שבלית ברירה ניאלץ להתחבא מתחת למיטה, וכך עשינו. נשארנו במחבוא המאולתר עד תום ההפגזות שהיו הפגזות של תותחים.

רק בבוקר, במהדורת החדשות הראשונה, התברר לנו כי משחתת מצרית בשם "איברהים אל אוול" הצליחה לחדור למפרץ חיפה, הסמוך מאוד לקריה. המשחתת נכנעה להתקפות חיל הים וחיל האוויר שלנו, וצורפה לאחר שהוכשרה לכך לצי הישראלי; שמה היה אח"י חיפה.

אבי שירת במילואים למעלה מחודש אעפ"י שהיה נדרש במקום עבודתו, אך צה"ל לא הסכים לוותר עליו. יום אחד כששיחקתי עם חבריי ברחוב, ראיתי חייל מתקרב לעבר ביתנו. מאוחר יותר כשנכנסתי הביתה ראיתי את הוריי משוחחים ביניהם כשאבי נראה נסער. הוא היה בהלם משום שלא זיהיתי אותו. הוא חלה במהלך המילואים בדיזינטריה, רזה מאוד והשתזף מאוד במדבר. התחבקנו וחזרנו לשגרה הברוכה. על אף שהייתי צעירה ביותר, ואירועים רבים איני זוכרת, אירוע זה נחקק במוחי כי הוא הכיל רגשות, רעשים ותחושת סכנה. לצערי, ההיסטוריה חוזרת, אך עלינו לקוות שנגיע לימי שלווה.

הזוית האישית

אני הופתעתי לטובה וגיליתי המון דברים חדשים שלא ידעתי