מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מזכרת קטנה מעבר גדול…

תמונה זו צולמה במהלך לימודנו.
מזכרת קטנה מהצבא...
כתיבת סיפור הילדות והחיים של סבא ראובן במפגשים משותפים ובמסמך אחד.

משמעות השם שלי
קוראים לי ראובן. כשנולדתי הוריי קראו לי על שם הסבא שלי (מצד האמא). פירוש השם שלי: ראובן היה דמות בתנ"ך, בנם הבכור של יעקוב ולאה. בניו של ראובן הפכו לשבט ראובן. מקור השם מהתנ"ך: "וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן: כִּי אָמְרָה, כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי” בראשית כ”ט,ל”ב. ערך בגימטריה: 259. 
ערך נומרולוגי: 7.
 
בית ההורים שלי
נולדתי בבית בן 2 קומות ובקיץ היה מאוד חם, היינו לוקחים את המיטות למעלה ויושנים שם (דברים כגון" מזגן, מאוורר וכו' לא היו שם בתקופתי). את האוכל בישלנו במטבח, התקלחנו במקלחת, כיבסנו את בגדינו ביד (במקלחת לא היה מקלחון אלא ברז), לאמי קראו אליזה ולאבי קראו משה, היו לי שלוש אחיות רחל, ציביה וקלארה, אבי היה סוחר ואמי הייתה עקרת בית, הורי היו אנשים אמינים ונחמדים, אני ברחתי מבגדד כאשר הממשלה לא אישרה מכיוון שרציתי ללכת לארץ ישראל ולאחר מכן, משפחתי טסה לישראל כאשר הממשלה אישרה זאת, אהבתי בעיקר לאכול גבינות, חלב ובשר כמו כל אדם רגיל. שכונתנו הייתה שכונה יהודית, נפגשנו בעיקר בבתי החברים שלנו.

זיכרונות ילדותי

שם בית ספרי נקרא "אליאנס" כי"ח, בבית ספר זה למדנו מקצועות כגון: ערבית, אנגלית וצרפתית, ואת כל שאר מקצועות החובה. היחס בין התלמידים למורים היה בעל כבוד רב מצד התלמידים, משמעת התלמידים הייתה חזקה מאוד התלמידים התייחסו למורה כמו שמתייחסים לאל (מפחד) העונשים היו חזקים וכבדים מאוד כגון (אחד שהיה מאחר בבוקר, אולץ לפתוח את ידו ולקבל מכות חזקות מאוד מסרגל או ממקל).לדוגמא: בבית ספרי היה ילד אחד "עצלן כרוני" שלא  היה מכין את שיעורי הבית ולא ביצע כלל את המשימות בכיתה. יום אחד, המורה החליט להעניש את אותו הילד בכך שהוא הכין צנצנת דבש וחבילת צמר גפן עירבב אותם ומרח לו את זה על פניו, הוא לקח קרטון גדול, רשם עליו "ככה עושים לילד העצלן" קשר את הקרטון לבטנו, והביא שני ילדים גדולים ממנו שתפסו בידיו וסובבו אותו בכל כיתות בית הספר.
 
בבית ספרי לא הייתה תלבושת אחידה, אך בדרך כלל, התלמידים הגיעו בבגדים צנועים, אחד המורים שאהבתי במיוחד היה המורה שלי לתנ"ך שלעומת המורים האחרים, "זרק בדיחות" פה ושם והתייחס אלינו כיחס של חבר. בבית ספרי לא היו כלל טיולים ומסיבות. המקצוע שאהבתי במיוחד היה חשבון, מכיוון שבבית ספרי לא היו מזגנים, בקיץ היה "חום אימים" (כ-40 מעלות) וכדי להקל על החום, היה בכל כיתה מעין מאורר ידני תלוי בתקרה של הכיתה והיה ילד אחד שמסובב אותו בעזרת חבל (הילדים היו מתחלפים בתורות). בבית ספרי לא היה חדר אוכל אך היה "קיוסק" שבו היינו יכולים לקנות ממתקים ובנוסף, יכולנו להביא ממתקים מהבית. במקום שבו גדלתי לא הייתה תנועת נוער.
 
עלייה, תקומה והתיישבות
עליתי לארץ ישראל בשנת 1950-שנתיים לאחר הקמת המדינה, סיבת העלייה שלי לארץ הייתה בריחה מן המשטר העירקי אשר לא נתן לצאת מן הארץ, הגעתי לארץ ישראל בכך- כאשר הצלחתי לברוח מעיראק לפרס ומשם בטיסה הגעתי לישראל. לאחר עלייתי לישראל, הגעתי ל"שער העלייה" ומשם נשלחתי לקיבוץ "דליה". כעבור חצי שנה, הוריי עלו לארץ ונשלחו למעברת "עמישב" ולאחר מכן הצטרפתי אליהם.
 
כעבור שנה בלבד, הצלחתי ללמוד ולדבר את השפה העברית. התקופה שבה גרנו באוהל הייתה קשה, לא הייתה עבודה בכלל ואני בתור ילד עבדתי בסבלות ובבניין. כאשר גרנו באוהל, היה קור עז. היו גשמים רבים והאוהל היה מוצף במים. הקליטה בארץ הייתה מאוד קשה, כיוון שהאוהל היה מוצף כמעט באופן תמידי, היה קשה מאוד להשיג עבודה ותעסוקה ובנוסף, ליהודים שהגיעו ממדינות ערב היו אפליות חזקות וקשיים נוראיים בחברה הישראלית. לדוגמא: אדם שהיה הולך ללשכת עבודה השאלה הראשונה בראיון הייתה לרוב:"מאיפה אתה?" ואם היו עונים למראיין מדינות מאירופה היה מקבל עבודה באיזה מפעל או בית חרושת ואם היה עונה לו שהמוצא שלך הוא באחת ממדינות ערב, היו עונים לו על פי רוב כי אין עבודה או שולחים אותו לעבודה בבניין.
 
אחד הסיפורים האישיים שלי שזכורים לי ביותר, מתקופה זו הינו: באחד מנאומיו של ראש הממשלה, דוד בן גוריון היה "בצחוק" והנאום היה גזעני ביותר כלפי הספרדים – יהודי המזרח."בקרוב יהיה לנו רמטכ"ל תימני" אמר דוד בן גוריון.
 
תשע"ו 

מילון

"האזאלי"
בדרן

"חאלו"
נחמד

"האראבנצ'י"
עגלון (אחד שנוסע על עגלה)

ציטוטים

”"אל עלמו פיסארר קלנקשו עלה אל חג'ר"“

”"לאוכנה אלכלאם מינפוז'ה פלסכות מן זהב"“

הקשר הרב דורי