מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מזכרת מיוחדת מהעלייה לישראל

שושנה
הכפית
שושנה רויטמן מספרת על הקריירה שלה כאחות ועל חפץ יקר לליבה
אני שושנה עליתי לארץ מארגנטינה בדיוק לפני 50 שנה והגעתי לקיבוץ סער. לאחר שנה התגייסתי לצבא במחלקת נח"ל (נוער חלוצילוחם). לאחר כמה שנים הלכתי ללמוד להיות אחות בבית חולים השרון. עבדתי באותו בית חולים שנה. באיזשהו שלב הייתי צריכה לנסוע לארגנטינה בגלל בעיות משפחתיות. בחזרה לארץ  הגעתי לעכו והתחלתי לעבוד כאחות בקופת חולים. עבדתי כמה שנים בקופת חולים מקצועי כו'. באיזושהי תקופה עברתי לעבוד בבית חולים הכרמל בחיפה, עבדתי בכמה מחלקות  ולאחר מכן הגעתי למחלקת הזקנים, שנקראת גריאטריה. עבדתי שם 20  שנה. אחר כך עבדתי במחלקת תינוקות ומשם יצאתי לגמלאות בגיל 60.
 
כרגע אני מתנדבת  בבית ספר  אייל  בעכו. התנדבתי בעוד מקומות כמו קופת חולים, בית ספר, בספריה של עכו על שם קנדה. התנדבתי גם כסבתא בגן הילדים, זה החיים שעשיתי בארץ ישראל. 
 
שמעתם פעם סיפור על כפית? כן כפית!!, שאיתה אנו ממתיקים את השתייה, או עושים כל מיני דברים אחרים, גם משתמשים לבישול. כשהם אומרים לנו במתכון חצי כפית מלח או שמבקשים לשים בעוגה 3 כפיות סוכר וכו’… ›             וכך הסיפור מתחיל: באנייה "תיאודור הרצל"  שהפלגתי בה מארגנטינה  לארץ ישראל… באונייה אכלנו 3 ארוחות ביום ועוד ארוחת מנחה. חדר  האוכל  של האונייה היה כמו  בית מלון  מאוד מפואר , עם הרבה אורות והרבה פרחים, השולחנות היו ערוכים  למופת. המנה הכי טעימה הייתה הקינוח – אכלנו אותה עם כפית. ההפלגה הייתה מאוד מעניינת. ביום אחרון  של ההפלגה נזכרתי שאני רוצה מזכרת מהאונייה ולקחתי כפית למזכרת … אומנם חינכו אותי לא לקחת דברים שלא שייכים לי, אבל היצר שלי היה יותר חזק, זה היה מעשה קונדס – לא ידעתי אם תהיה לי הזדמנות אחרת להפליג.  
 
אך המצפון שלי לא היה שקט, והייתי באי-שקט, אבל כל כך רציתי את הכפית עד כדי כך שביקשתי מעצמי סליחה. כיום הכפית הזאת מלווה אותי לכל מקום, היא נמצאת  תוך התיק שלי, היא ’’הכפית’’ משמשת  לי כל פעם שאני אוכלת גלידה פרילי, לבן, וכל דבר אחר. לא נפרדתי ממנה עד היום. עוד כמה חודשים ימלאו 50 שנה שהכפית נמצאת איתי.
 
הגעתי לנמל חיפה בתאריך 26.12.1963 ומאז אני כאן. אני מאד אוהבת לטייל בארץ, אוהבת ללכת הרבה. לפני הרבה שנים הייתה צעדה מסביב לירושלים במשך 4 ימים (שמה בילינו את ארבעת הימים)  כל יום צעדנו בין 30 ל-35 ק"מ. אני הייתי בקבוצה של אנשים שקמו  בבוקר מאוד מוקדם, בשעה 4 לפנות בוקר, ולקחנו איתנו מים במימייה וקצת אוכל לדרך. סיימנו את המסלול של היום הזה בערך בשעה 4 או 5 אחר צהרים, היינו עייפים מאוד  אך היינו מרוצים ושמחים. לאחר שהתרחצנו, אכלנו, נחנו קצת והסתובבנו במחנה. בשעת הערב היה מופע של כל מיני זמרים. 

מילון

נח"ל
נוער חלוצי לוחם

ציטוטים

”כיום הכפית הזאת מלווה אותי לכל מקום“

הקשר הרב דורי