מאגר סיפורי מורשת

מזי, ממו נולדה בשנת 1946 בביירות, בירת לבנון, עלתה לארץ עם אחותה בשנת 1968, בגיל 22, גרה בקריית ביאליק ומתנדבת במסגרת תנועת של"מ-החברה למתנ"סים כמורה לצרפתית למתנדבים בקריית ביאליק.

אמה של מזי נולדה בלבנון, ואביה נולד ביוון. אמה נשלחה ללמוד בסמינר בירושלים ושם פגשה את אביה, והשניים נישאו וקבעו את מגוריהם בלבנון. כעבור שנתיים נולדה מזי. עד סוף חטיבת הביניים למדה מזי בבית הספר "אליאנס" ולאחר מכן למדה בתיכון צרפתי חילוני ואז באוניברסיטה.

הקהילה בביירות כללה שבעה-עשר אלף יהודים, ובשכונת המגורים של המשפחה היו עשרה בתי כנסת שבהם התקיימו מפגשי הקהילה. אחד מבתי הכנסת היה מיועד לנוער, והוא הוקם לשם מניעת התבוללות. היהודים בלבנון היו מסורתיים ללא סממנים חיצוניים והקפידו לחגוג את כל החגים.

מסמך מקורי מהשכונה בה גרה בבירות

היהודים בביירות היו בעיקר סוחרים, והיו להם שותפים מוסלמים ונוצרים. רובם חיו ברווחה. הם היו שווי זכויות, אך תמיד חיו בצל החשש ונמנעו מהתגרויות.

מזי גדלה בבית ציוני שבו האזינו לרדיו בעברית ובצרפתית, ואחרי מלחמת ששת הימים החליטה לעלות לארץ. מזי ואחותה עלו עם בני נוער נוספים דרך טורקיה, וההורים והאחות הקטנה עלו שנה אחר כך דרך יוון. כשההורים עלו הם קבעו את ביתם בחיפה. מזי עבדה כמדריכת גננות באפריקה, כמורה לצרפתית, כרכזת לימודי הצרפתית בבית הספר "אליאנס" ולאחר מכן כסמנכ"ל "אליאנס".

הקהילה מלבנון משמרת סיפורים על ביירות באתר שנקרא "גן עדן", ופעם בשנה מתקיים מפגש של חברות מביירות.

מזי, שחקנית בהצגה בבית הספר בבירות

בלילות שבת המשפחה עושה קידוש, וכל הילדים והנכדים מגיעים לארוחת הערב. בחגים משמרים מנהגים עוד מלבנון. בבית מדברים יותר צרפתית ופחות ערבית.

מתוך רצון להכיר את המסורת במשפחת אביה יצרה מזי את הסרט "להיות יהודי, יווני, רומניוטי", המספר את סיפורה של קבוצת אסירים יהודים שנשלחו על ידי טיטוס באנייה מירושלים לרומא ובעקבות סופה הורדו ממנה בצפון יוון ושם הקימו את הקהילה שלהם, שמשפחת האב השתייכה אליה.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות