מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מושב דבורה המלכותי

איתמר וסבא משה
משה האחות חנה וההורים מטילדה ויוסף
סיפור עליית משפחתי ממרוקו לישראל

סיפור עליית משפחתי ממרוקו לישראל, מן העיר אל הכפר, ממרקש למושב דבורה שבחבל תענך כפי שסיפרתיו לנכדי איתמר שגילה עניין רב בקורות המשפחה דרך סיפוריה של אמי, סבתא רבתא מטילדה, על מקור השם סוברנו ועל גירוש ספרד.

ראשיתו של הסיפור בזוג אוהבים צעירים שנפגש בקזבלנקה, עיר נמל תוססת, בשנים הסוערות של מלחמת העולם השנייה והשנים שבאו אחריה.

סבא יוסף ז"ל, יליד העיר טנג'יר שהיתה תחת שלטון ספרד, היה הבכור למשפחה עם שלושה בנים וחמש בנות והתייתם מאביו כשהיה בן 14.

סבתא מטילדה, ילידת קזבלנקה, גדלה במשפחה עם 3 אחיות ואח והיא מקור הסיפור המלא ורצונו של איתמר לדעת יותר על סבתא רבתא וקורותיה.

תמונה 1

סבתא מטילדה וסול אחותה בשדרה בקזבלנקה

המשכו של הסיפור בשורשיה של הקהילה בגירוש ספרד בשנת 1492. הסולטן מבית השושלת הסעודית קרא ליהודים לבוא ולהתיישב בעיר ואף בנה עבורם את ה"מלאח", שכונה סגורה בסגנון הגטו האיטלקי, שכללה מגורים בחצרות משפחתיים, בתי ספר, בתי כנסת ואזורי מסחר.

בעת המיוחסת לתקופת הסיפור, בשנים 1949-56 לפני שמרוקו מקבלת את עצמאותה מצרפת, מנתה הקהילה היהודית במרקש כ – 28 אלף נפש, רובם גרו במלאח מוגנים על ידי השלטון ומיעוטם בשכונות בהם התגוררו צרפתים ואירופאים אחרים. עסקו במלאכה זעירה ובמסחר, צורפים, אומני נחושת, חרטי ויצרני מוצרי עץ, חייטים וסנדלרים מכונאים ופקידים. חלקם הועסקו בבסיסי צבא אמריקאים.

המלאח היווה מרכז חינוכי, תרבותי ודתי. כלל בית ספר של רשת אליאנס מיסודו של קרל נטר עם 2,500 תלמידים, מועדונים ותנועות נוער שפעלו בעיר עם מדריכים צעירים מהארץ כמו הבונים דרור והפועל המזרחי, ובתי כנסת כמרכז קהילתי כשלצידם חדרים ללימוד תורה.

סדר היום של הילדים כלל לימודים בשעות הבוקר ואחר הצהריים ולאחריהם פעילות חברתית או לימוד תורה בחדר.

תמונה 2

חנות התפירה של סבתא מטילדה במרקש

מנמל קזבלנקה יצא הגרעין, עם עוד קרוב ל – 1,500 עולים מרחבי מרוקו, על סיפונה של האנייה הפורטוגלית סקניה לעבר נמל מרסיי שבצרפת. משם הוסעו למחנה המעבר המרכזי ארנאס (camp de grand arenas) בו שהו כשבועיים להתארגנות לפני העלייה.

ביום 14 במרץ 1956, אחרי 5 ימי שייט באנייה "ארצה" בים נוח הגיעו חברי הגרעין עם מאות עולים נוספים, לנמל חיפה. לאחר תהליך קליטה שכלל רישום, חיסון וחיטוי, הוסעו ליעדם, מושב דבורה בחבל תענך.

מושב דבורה

ההגעה למושב הייתה כמעט טבעית, חברי הגרעין ידעו באופן מפורט לאן פניהם מועדות ומה מצפה להם בביתם החדש. הגעתי למושב באיחור של מספר ימים כי חליתי במהלך השייט וטופלתי במרפאה שפעלה באנייה, עם הגיענו לנמל חיפה ציפה לנו רכב דמוי ג'יפ שפינה אותי עם אמי לבית החולים רמב"ם. הגרלה מוקדמת קבעה את ביתה של כל משפחה שקיבלה בית בן שלושה חדרים בשטח של 47 מ"ר על נחלה חקלאית, עם תא שירותים מלוחות בטון מחוץ לבית ותריסי מתכת להגנה מפני ירי פדאיון שפעלו לגניבות חקלאיות.

מושב דבורה נכלל בחבל תענך, אזור התיישבות בדרום עמק יזרעאל בין עפולה בצפון לבין פאתי ג'נין בדרום. מונה כ – 4,000 נפש. תוכנן על ידי מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית בצורת מקבצים של שלושה ישובים כשבמרכזם שרותי חינוך רפואה ומסחר משותפים כמו דיור זמין לעובדי ציבור.

בראשיתו היו בחבל 9 מושבים עם 60 משפחות בכל אחד מהם אליהם נוספו, רם און של בני גרעין "שלח" מהנח"ל שהתגבשו בנורית שבגלבוע ומגן שאול של צעירי המושבים בחבל. חלק משמות היישובים והמרכזים הם בהשראת דבורה הנביאה ושירת דבורה: "בספל אדירים הקריבה חמאה", "יעל אשת חבר הקיני", "חדלו פרזון בישראל," "דבורה וברק בן אבינועם".

ביום העלייה המושב נראה ערום ללא חשמל, בלי עצים ועם דרך מאבני בזלת.

מכאן מתחיל שינוי מתמיד וארוך שנים של התפתחות החיים במושב, מקבוצת אנשים שעסקה בעיקר במסחר ובמלאכה לקבוצה של חקלאים, שכירים ובעלי מקצועות חופשיים. את השינוי מוליך, כמו בכל המושבים שהוקמו על ידי הסוכנות היהודית, ועד מקומי נבחר המנהל את פעילות המושב שהוא אגודה חקלאית שיתופית. הועד אחראי על הניהול המשקי, הכספי והחברתי תרבותי כמו ניהול מועדון חברים ועדת תרבות מתקני ספורט בריכת שחיה ובית כנסת. עושה זאת כגורם המבצע של האסיפה הכללית של החברים הקובעת מדיניות ומאשרת קליטת חברים למושב אך לא יותר ממספר המשקים.

המאבק הראשון היה כצפוי בגיבוש מקורות פרנסה ראויים שיוכלו לקיים את המשפחות המהגרות, רובן מרובות ילדים. ההתחלה התבססה על תעסוקה יזומה בעבודה חקלאית, בייעור ובגידול טבק. השלב השני היה יצירת אמצעי ייצור חקלאי בגידולי שדה ירקות ובניית לולים, הכל בעזרת מדריכי חקלאות של המדינה והמוסדות המיישבים, שסייעו רבות גם בהיבט הכלכלי של הפעלת המשקים באמצעות ארגוני קניות שהיוו את הבסיס הניהולי והכספי של המושבים. בדבורה פעל ארגון הקניות "הצפון".

ההמשך היה כבר גיבוש ענפים חקלאיים והתמחות בהם של חלק מהחקלאים והיתר בעיסוקים תומכי חקלאות ולא חקלאיים כשאדמותיהם מעובדות בעיבוד מרכזי ומנוהלות על ידי המושב באופן ישיר. כך נוצרו התמחויות במשק חלב, גידול צאן, לולים לגידול עופות מטילות לצד משק מרכזי בגידול הדרים וכותנה. כל זאת לאחר ניסיונות רבים שכשלו עם הזמן בגידול תרנגולי הודו, חממות פרחים  אווזים לפיטום ועוד.

תמונה 3

גידול ראשון של עגבניות בהדליה

סבא יוסף עם הרקע המסחרי ממרקש השתלב בעבודה במוסד המיתולוגי במושבים והחל עבודתו ב"צרכניה", מרכול או סופר במונחים של היום, ששירתה את שלושת המושבים הצעירים של מרכז חבר. לצד עיר המחוז עפולה על חנויותיה והשירותים שנתנה סיפקה הצרכנייה את כל הדרוש לכלכלת המשפחות ולאספקה החקלאית של המשקים. מוצרי מכולת מאפה חלב ובשר לבית ואספקת מזון לבעלי חיים בעיקר תערובות מזון ללול ולרפת.

סבא יוסף המשיך בעבודתו באותו ארגון והיה למנהל במרכז אומן עם הפוגה קצרה לשליחות במושב ירדנה והפוגה נוספת כאיש פרטי שותף בעסק לסיטונאות מזון אזורית.

סבתא מטילדה עבדה כל חייה במשק אותו הפעילה בעיקר בגידול עופות לביצים עם התנסויות בגידולים נוספים, החזיקה בית פתוח ומארח ועבדה מחוץ לבית. בתפירה של שמלות כלה, כעובדת צרכנייה וכמדריכה לתפירה בחוגי מתנ"סים.

למרות גילה הצעיר של המדינה בשנים אלה נעשה מאמץ אדיר לקליטת עליה שהתבטא בפעילות רציפה לאספקת שירותים אזרחיים, רווחה חינוך ובריאות, ותשתיות יחד עם השקעה רבה בהדרכה מקצועית  וליווי ניהולי שנעשו על ידי ותיקים בעיקר בני מושבים.

כבר בימי העלייה הראשונים נאלצו המתיישבים לקחת חלק במאמץ לשמירת הבטחון במושב בעיקר נגד מחבלים וגניבות של תושבים מעוטף ג'נין, כל חבר היה מחויב בתורנות שמירה בלילות.

ביום 29 באוקטובר 1956 אירע מבצע סיני, או קדש בשמו הצבאי, וההכנות האזרחיות הסודיות כללו אספקת מוצרי יסוד כמו ביסקויטים וריבות, אלה מלאו חדר בביתנו הקט. האירוע היה קצר, נמשך ימים עד ליום 6 בנובמבר ולא השפיע על מהלך החיים של המושב הצעיר.

במקביל לפעולות לקידום תעסוקה, נקלטו כל הילדים במערכת חינוך שהוכנה מראש ופעלה בהתחלה בצריפים במרכז חבר בו רוכזו השירותים. ילדי דבורה וברק למדו בבית ספר יסודי ממלכתי שפעל ועבר למבני קבע והיה חלק ממעשה הקליטה המלא. הצוות החינוכי הראשון היה מבוסס על מורים ותיקים וקבוצת מורות חיילות שעשו את שירותן הצבאי בחינוך הפורמאלי ובפעילות קהילתית כמו מועדוני וחוגים שונים.

זכיתי להיות בגן חובה בארץ למספר חודשים עד עלייתי לכיתה א'. הגן מוקם באחד מבתי המושב שהיה פנוי זמנית.

כבר בשנים הראשונות השתלבו צעירי המושב שהשלימו השכלתם בסמינרים בארץ בצוותי ההוראה ולאחר שנים מועטות עבר גם הניהול לידיים של בני המושבים.

תמונה 4

תלמידי כיתה ג' בית הספר "יד לחמישה" 1958

בית הספר היסודי, לימים "יד לחמישה", היה חממה חינוכית ולימודית שההורים היו חשופים לה פחות, בעיקר קשיי שפה. כאן גם שותפנו בעל כורחנו בלימודי צרפתית במסגרת תקופה זוהרת ביחסי צרפת וישראל, נחשפנו לחינוך חקלאי וזכינו להכנה לעתיד.

עם סיום הלימודים היסודיים הופנו הבוגרים לאחר בחינת ה"סקר" שנערך לקראת סיום כיתה ח' לבית ספר חקלאי חוות לימוד במשק הפועלות בעפולה כחלק מההכשרה המקצועית לקראת החיים החקלאיים. חלק מהילדים הופנו לפנימיות איכותיות שפעלו בארץ והנותרים, כמוני, פנו ללימודים תיכוניים רגילים במסלול עיוני.

כאן נוצר המפגש הראשון של ילדי העולים עם בני מושבים ותיקים ובני העיר הגדולה עפולה, במונחי הילדות. מפגש מעניין ולרוב חיובי ומפרה לימודית וחברתית.

הזוית האישית

איתמר: למדתי הרבה דברים חשובים על הסיפור המשפחתי, סיפור העליה של סבי ומשפחתו וכיצד נראו החיים בארץ בראשית המדינה. המפגשים והשיחות עם סבא משה היו כייף גדול, השכלתי ונהניתי מהלימוד. השם שנתנו לסיפור הוא שילוב של הסיפור על המושב ופירוש מילולי של שם המשפחה שלנו.

סבא משה: מיזם שלקחתי בשתי ידיים לחוויה משותפת עם איתמר נכדי, הילד הסקרן ויפה הנפש שגרם לי לציפיה מחודשת בכל מפגש.

תודות: לגיבורת הסיפור הסבתא מטילדה, לותיקי הישוב שלמה כהן ושמעון חזן שנתנו את הרקע טרם העלייה, ליוזמי תכנית הקשר הרב דורי ולמרכזת, המורה אתי רומנו.

משה סוברנו תרם סיפור נוסף אל מאגר המורשת בשנת 2024, לקריאתו לחצו כאן: כך גדלנו – משה סוברנו

מילון

מבצע סיני
מלחמת סיני, הידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש" על שם הישוב קדש ברנע הגובל בסיני, היתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד, לבין מצרים מאידך, בין ה-29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה קצרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות ופגע בצבא המצרי, לאחריה פינה צה"ל את כל השטח שנכבש. במקביל ניהלו בריטניה וצרפת מערכה משותפת את "מבצע מוסקטר" לכיבוש תעלת סואץ, לא צלח בסופו של דבר.

גרעין התיישבות
גרעין התיישבות הוא קבוצת אנשים הרוצים להתיישב יחד, או להקים ישוב. המושג נקרא כך, על שם גרעין הפרי, שממנו צומח מאוחר יותר העץ, וגם במשמעות "החלק הפנימי והמוגן" של הפרי.

מושב
מוֹשָׁב הוא צורת התיישבות כפרית ייחודית למדינת ישראל, אשר מאגדת קבוצה של תושבים, לרוב חקלאים, במסגרת כלכלית שיתופית. המשתתפים במסגרת המושב מכונים חברים. מתנהלים כאגודה שיתופית על פי חוק, לרבות וועד מנהל ואסיפה כללית.

ציטוטים

”הגעתי למושב באיחור של מספר ימים כי חליתי במהלך השייט וטופלתי במרפאה שפעלה באנייה“

הקשר הרב דורי