מאגר סיפורי מורשת

בשלהיי מלחמת יום כיפור, אוקטובר 1973, לאחר שסיימתי קורס "מורות-חיילות" באוניברסיטת בר-אילן, נשלחתי ללמד בבית ספר ע"ש יאנוש קורצ'אק, בקריית שמונה. אילו היו ימים של תום המלחמה, חיילים רבים עברו בקריית שמונה בדרכם לרמת-הגולן, וביקרו את החיילות בבניין "הבית הירוק".

פגשתי תלמידים נחמדים וצוות מורים מסור, שהיווה השראה עבורי בשנים שתבואנה, כמורה וכמנהלת בית ספר לעתיד. בחופשת הפסח אפריל 1974, בהיותי בבית הוריי בחדרה, הוזנקתי לחזור לקריית שמונה, בעקבות חדירת מחבלים לבית ספר "קורצ'אק" ולדירות סמוכות ברחוב יהודה הלוי, בו התגוררתי עם חברותיי החיילות.

אילו היו ימים של פחד ואימה, אך יחד עם זאת הרבה תקווה, לחזור לחיי שיגרה של שקט, שלווה ושלום. בעקבות האירוע הטראומטי, בלילות חסמנו את דלת הכניסה לדירה באמצעות ארון הבגדים… למרות כל הניסיונות, חששתי לגור בדירה ועברתי לגור אצל משפחה מאמצת של עליזה וצביקה רגב.

תקופת שירותי כמורה חיילת בקריית שמונה, זכורה לי כתקופה מאתגרת, מספקת וחווייתית השמורה בליבי לטובה. לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי, התחלתי ללמוד הוראה והתמחתי בחינוך מיוחד. במשך 23 שנים הייתי מורה לחינוך מיוחד וכבר 20 שנים שאני מנהלת את בית הספר "טוקאייר", בית ספר לחינוך מיוחד.

הזוית האישית

שמחתי לעבור את התהליך והפרויקט עם סבתא שלי האהובה. נהניתי גם להיות עם סבתא ולשמוע סיפורים מהעבר שלה.