מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מוכר הקרח היה עובר עם סוס ועגלה ועליה ארגז גדול

אני וסבתא בביה"ס סביונים
אני וסבתא בבית התפוצות
מוכר הנפט היה גורר אחריו מכלית נפט גדולה שבקצה היה ברז.

זכרונות מתקופת המעברה
בשנת 1951, כשהייתי בת שנתיים, עליתי ארצה עם הוריי מעיראק. שיכנו אותנו במעברת קריית אונו.
את תקופת המעברה אני זוכרת מגיל 6. התקופה שלפניה לא זכורה לי כלל, איני יודעת למה.
 
הורי סיפרו לי  שבהתחלה גרנו באוהלים. האוהלים היו די גדולים ואכלסו שתי משפחות יחד. כמובן שהייתה
צפיפות גדולה. בני המשפחה המורחבת היו מפוזרים בשאר חלקי הארץ והיה צורך לאתר אותם. אבי סיפר
לי שהוא היה עובר בכל מיני סמטאות וצועק את שמות הקרובים לו. כך הצליח לאתר חלק מאחיו ומבני
משפחת אימי.
אני זוכרת את התקופה שבה עברנו לגור בצריף. היינו שבע נפשות : הוריי ,סבתי, שני אחיי, יוסי ואיתן,
אחותי תקוה ואני חוה. לא היה לנו חשמל בצריף. סמוך אלינו היה שוק קטן ובו מספר חנויות לממכר ירקות
ומצרכים מזון. המכולת הייתה  בקתה קטנה ומכרו בה מוצרים במשקל מאזניים, למשל: אורז,קמח, מלח, סוכר,מלפפונים חמוצים ומרגרינה.בכל בוקר היה עובר החלבן עם סוס ועגלה ואחריה נגררה מכלית גדושה
בחלב. הילדים והמבוגרים היו עומדים בתור עם סירים קטנים או קלחות כדי לקנות חלב בכמות של גלון.
מוכר הנפט היה גורר אחריו מכלית נפט גדולה שבקצה היה ברז. הוא היה מודד את הנפט בליטרים
ומוזג לבקבוקים או לפח. בגלל שלא היינו מחוברים לחשמל היינו מדליקים פנסים ופתיליות נפט.
המקרר היה עשוי ארגז נמוך עם תא קטן לקרח.
מוכר הקרח היה עובר עם סוס ועגלה ועליה ארגז גדול ובו היו מסודרים הבלוקים של הקרח. הוא היה שובר
את הבלוקים עם אזמל לחצי או לרבע לפי בקשת הקונים.
את הקרח היו עוטפים בתא במגבת גדולה ומפזרים סביבה מלח כדי להאט את ההמסה. בשוק היה מקבץ
חנויות של בעלי מקצוע, כמו: סנדלר, חייט, נפח, ספר.
בקיץ היינו נועלים סנדלים ובחורף נעליים גבוהות. הבגדים והנעליים היו מועברים מהאח הגדול לאח הצעיר
ממנו. אם נקרעו הנעליים לא מיהרו לקנות חדשים, אלא היו מוסרים אותן לסנדלר לתיקון. למרות שגרנו
במעברה לא היינו מוזנחים. ההורים הקפידו על ניקיון הגוף. אמנם התקלחנו רק פעם בשבוע, אך כל ערב,
לפני השינה, רחצנו ידיים ורגליים והחלפנו בגדים.היו  לנו חיים מאושרים, שכן הורינו השתדלו להעניק לנו
שמחה ולמלא את בקשותינו במידת האפשר.
 
בסביבת מגורינו לא היה ניקוז לביוב. המים זרמו בחוץ בתעלה קטנה שנחפרה לשם כך. הברז היה
מחוץ לבית והמים היו קרים כל הזמן כיוון שעדיין לא השתמשו בדוד שמש. שטיפת הכלים נעשתה מתחת
לברז.
השתמשנו בגיגיות גדולות מפח לצורך הכביסה. סבתי ביבי הייתה מעמידה בחצר שלוש גיגיות: בראשונה
הייתה משרה בגדים מלוכלכים ומכבסת אותם בעזרת סבון כביסה, לאחר כך הייתה שוטפת את הבגדים
בגיגית שנייה שהכילה מים נקיים, ופעם נוספת הייתה שוטפת את הכביסה בגיגית השלישית ומוסיפה עליה
חומר שנקרא "כחול כביסה". מכונת ייבוש לא הייתה כמובן, ולכן הבגדים היו נתלים על חבל מתוח בחוץ,
שהרימו אותו גבוה בעזרת מקל כדי שהכביסה הארוכה לא תיגע בחול.מאחר שהצריפים היו בנויים עץ, היו
פורצות מדי פעם שרפות.
 
זכור לי מקרה שקרה אצל שכנתנו סולטנה. היא בישלה על פרימוס – מעין פתיליה רועשת עם להבה גדולה.
הפרימוס התהפך והנפט נשפך, התפשט והתלקח, והבעיר חלק גדול מהצריף. לא היו אז כבאיות אש,
ונשלחה מיכלית מים שחוברה לגרר. הכבאים השתלטו על השריפה בעזרת צינור. אנחנו הילדים היינו משחקים
בחצר הרבה מאוד במשחקי ילדות, כמו: תופסת, מחבואים, שוטרים וגנבים וחמש אבנים. החיים במעברה היו מאושרים חרף הקשיים והבעיות.ביתנו הקטן ביתנו היה עשוי לוחות עץ והגג היה עשוי אזבסט. 
 
בקיץ היה חם מאוד. לא היה לנו אפילו מאוורר. הקפדנו לשטוף את החצר כדי לצנן את האוויר. הצריף היה
מבנה ארוך עם ריצפת בטון. בקיץ היה נעים ללכת יחפים.
 
בחורף היה קר מאוד. היינו גורבים שני זוגות גרבי צמר, אחד עלהשני. המטבח עמד מחוץ לצריף. במבנה
עץ קטן נוסף עמד המקרר, שהיה בעצם ארון שהכיל גושי קרח. אמצעי הבישול היו פתילייה ופרימוס. בפינת
המטבח עמד שולחן עץ גדול.אבי עבד בבית חולים תל-השומר ופרנס אותנו. הוא תמיד נתן לנו הרגשה
שלא חסר דבר. אני זוכרת מנת מתיקה שבועית שהיה מחלק לנו: קוביית שוקולד. 
 

מילון

גלון
יחידת מדידה למדידת נפח. גלון שווה ל3 עד 4.5 ליטר. מקור השם מהמילה הצרפתית galun

ציטוטים

”"היו לנו חיים מאושרים, שכן הורינו השתדלו להעניק לנו שמחה ולמלא את בקשותינו". “

הקשר הרב דורי