מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מה שלא הורג אותך מחשל אותך

זיו כספי מימין - המתעד ודוד שירטון - המספר
קבוצת הילדים של דוד בקיבוץ כנרת - 1948
חייו של ניצול שואה

דוד נולד ברומניה בעיר סוצ'אוה במחוז בוקובינה שבצפון רומניה, בחודש אוקטובר 1941 בהיותו בן 4. היהודים של סוצ'אוה גורשו לטרנסניסטריה (חבל ארץ באוקרינה) לגטו בעיר מוגילב. הגירוש בוצע על ידי "משמר הברזל" הרומני של הגנרל אנטונסקו האנטישמי. הנסיעה לגטו ארכה יומיים בקרונות להובלת בקר. הקרונות היו מאוד דחוסים והיו אנשים שמתו במהלך הנסיעה מהצפיפות. כילד בן 4 בגטו, עיקר עיסוקו בגטו היה חיפוש אוכל ולהתחבא ולברוח מהחיילים שניהלו את הגטו. חלק מן המזון שהצליח ללקט, היו דגים שמצא ליד נהר הדניסטר שגבל בגטו ושנפלטו לגדת הנהר לאחר הפצצות. בכל בוקר שהיה מתעורר הוא היה רואה עגלות שאספו את הגופות של המתים שמתו בלילה. בגטו מוגילב הוא היה עם אמו כשנה.

לאמו ולדודה שלו הייתה חנות בסוצ'אוה לכלי עבודה ואביזרים. בכל יום חמישי התקיים בעיר שוק איכרים בקרבת החנות. חלק גדול מהלקוחות של החנות היו צוענים. אמו התחברה לצועניה שהייתה לקוחה שלה. הצועניה לימדה אותה לנחש בקלפי טארוט (ניחוש עתידות). ניחוש העתידות הציל את חייהם. איכרה רומניה שעבדה בגטו ושהכירה את אמו, ראתה אותה ביקשה ממנה שתנחש לה עתידות. היא סיפרה לאמו שהיא הכירה צעיר מהכפר, שהיא התאהבה בו והוא מתעלם ממנה. אמו קראה לה בקלפים ואמרה לה שהיא רואה שעליה לקחת כמה שיערות מראשו של הצעיר, לאפות לו עוגיות עם השערות ולהכין לו גם בקבוק "צויקה" (משקה אלכוהולי חריף משזיפים) ושתארח אותו אצלה בבית. כעבור כשבועיים, האיכרה חזרה אליהם עם סל גדול מלא במצרכי מזון ובישרה לה שהצעיר הציע לה נישואין.

השמועה על מקרה זה עשתה לה כנפיים והתפשטה בקרב האוכלוסייה הכפרית בכפרים שבסביבה. האיכרים השטופים באמונות תפלות, הבריחו את דוד ואמו מהגטו והעבירו אותם מכפר לכפר והחביאו אותם. השמועות שאמו היא מגדת עתידות שתחזיותיה מתממשות וכך הם ניצלו. פעם אחת תפסו אותם וכלאו אותם בגטו אחר והאיכרים שוב הבריחו אותם מהגטו. אמו נחשבה כמגדת העתידות המפורסמת ביותר באזור באותה תקופה ולכן שמרו עליהם. זכור לדוד שבאחד הפעמים בתקופת חג המולד הוא שוטט בכפר בו שהה והתעכב ליד בית שעלתה ממנו שירה. מישהו ראה אותו וקרא לו פנימה ונתן לו הרבה אוכל. היו הרבה מקרים כאלה וכך הם הצליחו לשרוד.

בתום המלחמה הוא ואמו שוחררו על ידי הצבא האדום והם חזרו סוצ'אווה עיר הולדתו ברומניה. הם חזרו לקראת סוף 1945. הם השתדלו לחזור לחייהם הרגילים. כאשר הם חזרו לחייהם הרגילים הם קיבלו בחזרה את רכושם, בזמן המלחמה האיכרים באזור גנבו להם את הרכוש ועל מנת להחזיר את רכושה, הם עברו עם שני חיילים בכפרים בכדי לזהות את רכושם ולקחו אותו בחזרה. גם את דירתם הם קיבלו בחזרה. באותה תקופה דוד היה בן 7 בערך. אמו ואביו נפרדו לפני המלחמה משום שמשפחתו של אביו דרשה ממנו לחזור לעיר בה המשפחה שלו ניהלה עסק גדול. אימו סרבה ולכן הם נפרדו. אמו ואביו התגרשו סופית לאחר המלחמה. לאחר הגירושין אמו הכירה גבר אחר והתחתנה איתו.

מאלבום המשפחה

תמונה 1

בחודש דצמבר 1947 הוריו של דוד החליטו לשלוח אותו לישראל עם עליית הנוער, זו הייתה עלייה גדולה של 15,000 אנשים מרומניה שהעפילו לארץ בשתי אוניות, אחת מהן נקראת "פאן יורק" והשנייה "פאן קרשצ'נט". בדרך לארץ ביציאה מהדרדנלים, הם נתפסו על ידי משחתות בריטיות והם הובלו לקפריסין למחנה מעצר, דוד היה עצור שם רק חודשיים ולאחר מכן הוא וקבוצת הילדים אליה השתייך שוחררו ועלו לארץ ישראל. הוא הגיע לנמל חיפה ב-27 בפברואר 1948. ומשם הוא נשלח יחד עם ילדי הקבוצה לקיבוץ כנרת.

דוד וקבוצת הילדים מהעלייה לארץ התקבלו בצורה יפה על ידי חברי הקיבוץ, הצמידו אליהם מחנכת שטיפלה בהם ודאגה להם באופן אישי. שם המחנכת – חנה כנרתי. הקימו לדוד ולקבוצת הילדים כיתת לימוד מיוחדת שלימדו בה עברית בעיקר. לאחר שלושה חדשים דוד כבר דיבר עברית שוטפת, יש לו קליטה מאוד טובה לשפות. בהמשך, הם למדו לימודים כלליים, הם עבדו גם בכל ענפי המשק בקיבוץ, וכך הוא התחבר לאדמת הארץ ולתרבותה.

קבוצת הילדים של דוד בקיבוץ כנרת – 1948

תמונה 2

מלחמת השחרור פרצה במאי 1948 וילדי הקיבוץ ביחד עם כל ילדי הקיבוצים בעמק הירדן הועברו לבית הספר הריאלי באחוזה. בתום המלחמה הם חזרו לקיבוץ. הוא התגורר בקיבוץ עד שנת 1952- השנה בה אמו עלתה לארץ והוא עבר לגור אתה בעפולה.

הוא התחיל את לימודיו בבית ספר מקצועי שהוקם במיוחד על ידי חיל האוויר בשיתוף עם משרד העבודה. הוא למד במשך שלוש שנים, ביום הם למדו לעבוד בבסיס חיל האוויר "רמת דוד" ובערב הם למדו לימודים עיוניים במסגרת משרד העבודה, הלימודים נמשכו שלוש שנים. בתום לימודיו הוא היה בחופשה במשך חצי שנה עד למועד הגיוס.

הוא התנדב לחיל הים בלי להזכיר את לימודיו בבית הספר של חיל האוויר. את אימוני הטירונות הוא עבר במסגרת חיל הים, לאחר מכן הוא שובץ לקורס מכונאי אניות קיטור. בתום הלימודים הוא שובץ לצוות אניית ה"פריגטה מזנק ק-32". כעבור פחות משנה של שירות בק-32 הוא נשלח לאנגליה כדי לאייש את "המשחתת יפו ק-42". הוא שהה באנגליה כחצי שנה לצורך לימודי הפעלת המשחתת והאימונים במסגרת הצי הבריטי. ביוני 1956 הם חזרו לישראל עם המשחתות וישר נכנסו למלחמת סיני. הוא השתתף בקרב נגד המשחתות המצריות "איברהים אל אואל" בסוף הקרב הימי המשחתת המצרית נשבתה ונגררה לחיפה.

בתום שירותו הצבאי חזר דוד לעיר מגוריו- עפולה, והתחיל לעבוד במפעלי סוכר ישראליים בהקמת מפעל ותחזוקה. לאחר שנה ב1958 עבר לחיפה והמשיך בעבודה במפעל "דשנים וחומרים כימיים". במשך שש שנים עבד במפעל זה ובמקביל למד בקורסים שונים: טכנאות טלוויזיה ורדיו וגם בקורס לעיתונאות ויחסי ציבור במכונים הבריטים להשכלה בכתב. אלה היו לימודי תעודה. את בחינת הסיום במכונים הבריטים נבחן בשגרירות בריטניה בתל אביב. בתום לימודיו עסק בעיתונאות (פרי-לנסר-כתב חופשי) התשלומים לפי כל כתבה. כמו כן דוד עזב את התעשייה וקיבל משרה של דובר בהתאחדות בעלי מלאכה ותעשייה זעירה בחיפה ובמקביל דוד המשיך בעבודתו העיתונאית בשבועון "חיפה העובדת".

באחד הפעמים דוד נשלח לכתוב כתבה על בית החולים "רוטשילד" (בני ציון של היום) ושם הכיר את אשתו אילנה שהייתה תלמידה בבית הספר לאחיות של בית החולים, כעבור זמן הם נישאו. לאחר תקופה, דוד התחיל לכתוב ב"עיתון הבוקר", ופרסם כמה כתבות. בהמשך לכך נקרא לשיחה אצל מזכיר מועצת פועלי חיפה שהשבועון היה שייך לה והבהירו לדוד שזה לא יפה שהוא כותב ב"עיתון הבוקר" משום שהם המתחרים הפוליטיים של הגוף הפוליטי אליה משתייכת מועצת פועלי חיפה. דוד הבין את הרמז, והחליט להתפטר מתפקידו כדובר התאחדות בעלי המלאכה והפסיק לכתוב גם בשבועון. דוד העדיף "ללכלך את ידיו בשמן מכונות" מאשר "ללכלך אנשים וגופים שונים" עליהם נשלח לכתוב כתבות ולחטט בענייניהם.

דוד חזר לעבוד במקצועו המקורי, השתלם בלימודים טכניים נוספים והתמחה בציוד מכני לשינוע ועבר השתלמויות רבות בתחום זה בחו"ל. כעבור זמן דוד החליט לפתוח עסק עצמאי לתיקוני מלגזות הרמה. התקבל כספק רשמי של משרד הביטחון, ובין היתר עסק בתיקון ותחזוקה של המלגזות בבסיסי חיל האוויר ובמפעלי התעשייה הקיבוצית.

לדוד ואילנה נולדו שלושה בנים, אחד למד בבית ספר חקלאי- פרדס חנה, הבן השני למד בדרום אפריקה בבית הספר לשפים ולאחר לימודיו במשך שלוש שנים עבד במלונות פאר ("הייאט") והגיע לדרגת סו-שף ולבסוף קנה קייטרינג ביוהנסבורג ביחד עם שותף ושהה בדרום אפריקה 23 שנים. הבן השלישי נסע אחריו לדרום אפריקה, עבד אצלו ונישא לבת ישראל ועדיין הוא שם.

במשך השנים דוד עם אשתו אילנה טיילו וביקרו בארצות רבות, ארצות אירופה, ארה"ב וקנדה, דרום אמריקה, סין, תאילנד, קוריאה הדרומית, סרילנקה (במסגרת שירות מילואים). מדינת ישראל מכרה שתי אניות מלחמה מסוג פריגטה לסרילנקה, והם התבקשו למסור את הספינה בקולומבו. במשך שלושה שבועות לאחר מסירת הפריגטה לחיל הים של סרילנקה, הם היו אורחי חיל הים של סרילנקה למשך שלושה שבועות וטיילו בכל האי.

כיום, דוד עוסק בתחביב של צילום דיגיטלי ועריכת וידיאו, התמחות במחשבים, קריאת ספרי, הצגות תיאטרון וממשיך לטייל בעולם…

הזוית האישית

זיו כספי: חווייתי האישית כמתעד סיפורו של דוד – שמעתי את סיפורו של דוד מהולדתו דרך השואה לעלייה לארץ, שירותו הצבאי וחייו בארץ לאחר שהקים משפחה ועבד בעבודות שונות. זה עניין אותי מאוד וגם מאוד נהנתי. בעיניי זאת הייתה זכות לשמוע באופן אישי על סיפורו של ניצול שואה ולתעד את סיפורו של דוד.

דוד שירטון: זיו יקרי, סיפור חיי הוא אחד ממאות אלפי סיפורים של ניצולים שניצלו מהתופת של השואה וזכו לשקם את עצמם במדינת ישראל. אני מקווה, שהדורות הבאים ילמדו מסיפור חיי כיצד אדם שניצל ממוות בטוח שיקם את עצמו בהצלחה. נהניתי לעבוד איתך ואני מקווה שההנאה הייתה הדדית.

מילון

פאן יורק
הפָּאנים הוא כינוין של שתי אוניות מעפילים גדולות: "פָּאן יוֹרק" (Pan York; ובשמה העברי: "קיבוץ גלויות") ו"פָּאן קרֶסֶנט" (Pan Crescent; בשמה העברי: "עצמאות"), שיצאו יחדיו מבולגריה בדצמבר 1947 כשעליהן מעל 15,000 נפש מקהילת יהודי רומניה ו-420 מיהודי בולגריה, ונאלצו לבסוף לשוט לקפריסין. שתי הספינות שטו יחדיו לאורך כל הדרך ולכן הן כונו בשם אחד- "הפאנים". גודלן של האוניות, הארגון המדוקדק והמאבק הדיפלומטי סביב הפלגתן על רקע החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר, הקנו לפרשת ה"פאנים" חשיבות רבה בתולדות ההעפלה. ויקיפדיה

ציטוטים

”"מה שלא הורג אותך מחשל אותך"- ציטוט מדברי הפילוסוף "ניטשה"- מתאים לתולדות חייו של דוד.“

הקשר הרב דורי