מאגר סיפורי מורשת

סבתא רחל, נולדה בישראל בעיר נתניה בשנת 1949.

השנה אנחנו משתתפים ביחד בתכנית הקשר הרב דורי,  בבית הספר היובל בירושלים. שמעתי סיפורים רבים 

על חייה של סבתא.  וזה סיפור מיוחד, על "כפה סרוגה", סבתא מספרת:

"את שנות ילדותי ונערותי עברתי בעיר נתניה. החל מכתה ג' החלטתי להיות חניכה בתנועת הנוער

"בני עקיבא".תנועת בני עקיבא היא תנועת-נוער דתית-חלוצית, והינה חלק בלתי נפרד מתנועת "תורה ועבודה” (הסתדרות הפועל-המזרחי). זו תנועת נוער בינלאומית. בני עקיבא ישראל מהווה את תנועת הנוער המרכזית של הציבור הדתי לאומי בישראל. מזכ"ל התנועה בישראל הוא דני הירשברג, ומזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית הוא הרב נעם פרל.

 

 

השכונה בה גרתי הייתה בקצה השני של העיר ולכן נאלצתי יחד עם חברותיי ללכת ברגל מרחק

רב, אבל כמו שתקראו זה היה שווה כל מאמץ.

היו לנו חוויות רבות בדרך. הפעולות התקיימו באמצע השבוע ובשבת. היות שזאת תנועת נוער דתית, נערכו

תפילות משותפות ופעולות בנושאים שונים ומגוונים.  יצאנו לטיולים מרתקים והיה כיף. הפעולות התקיימו בנפרד

לבנות ולבנים.

אני רוצה לשתף את נכדי אלעד והקוראים בסיפור נחמד מהתקופה הנפלאה הזאת: במחנה קיץ , זה היה

בסוף כתה ח'. המחנה תקיים בחורשה ליד חיפה, השתתפו בנים ובנות בני אותו גיל מכל רחבי הארץ. 

זה היה זמן מצוין להכיר חברים וחברות חדשים. קיבלנו את השם-שבט "גלבוע". המאהל הקרוב ביותר

למאהל שלנו היה של שבט "גלבוע "מהעיר בת-ים. 

באחד הימים בם שהיינו במחנה, הכרתי ילד נחמד, הבנתי שהוא לא ידע איך לבקש להיות חבר שלי.  

הוא מצא פתרון מועיל ונחמד. הוא ביקש שאסרוג לו כיפה…

כאשר סיימתי את סריגת הכפה, נפגשנו שוב. אני הגעתי עם הכפה הסרוגה והוא הביא לי תמונות רבות

שצילם במחנה. התמונות שמורות אצלי עד היום!

היינו חברים הרבה זמן והיות שלא היו בבתים טלפונים בימים ההם, כתבנו מכתבים אחד לשנייה, שמרנו

על קשר וסיפרנו את החוויות שלנו מהתנועה והלימודים.