מאגר סיפורי מורשת

החיים בתחילת ובמהלך מלחמת העולם השנייה והשואה:

בתחילת מלחמת העולם השנייה, כילדה בת 14 וחצי, לא הרגשתי תחילה את הקשיים כי הייתי עם הוריי ועם כל משפחתי, אבל עם הגעת הגרמנים לאזורנו, בחודש יוני 1941, הרגשתי את השוני ואת הקושי מיום ליום.

תחילה הפציצו את העיירה שבה גרנו והבית נהרס. היינו חייבים לעבור לכפר הסמוך שבו התגוררנו כ-40 איש בשני בתים ! ניסינו לחצות את הגבול לכיוון מזרח רוסיה בתקווה ששם יהיה יותר טוב, אבל לא אפשרו לנו לעבור והיינו חייבים להישאר לגור בכפר בשני בתים.

בקיץ היה פחות קשה כי היה אפשר ללון גם באסם, אבל בחורף היו חייבים להצטופף כולם בבית ורבים נאלצו לישון על הרצפה. תנאים סניטריים, כמובן, לא היו, וגם האוכל לא היה בנמצא. למבוגרים היה מסוכן לצאת לחפש מזון ולכן אני הייתי מסתובבת בין הכפרים הסמוכים ומבקשת מוצרי מזון. תחילה יכולתי לקנות את המצרכים המועטים תמורת בגדים ודברי ערך שהצלחנו להציל מהבית שנהרס, אבל כשהם אזלו נאלצתי לעבוד אצל הגויים בסביבה בעבודות שונות, וכך הצלחתי להביא מצרכים מועטים לכפר.

בהמשך הוכנסו היהודים לגטו ולא הורשו לצאת. תשעה חודשים לאחר כניסת הגרמנים לאזור התרחשה האקציה הראשונה (כינוי לריכוז יהודים לקראת גירושם ורציחתם). באקציה זו נספתה כמעט כל משפחתי, נשארתי עם אח אחד וזאת הייתה התקופה הקשה בחיי – לא ידעתי היכן אוכל למצוא מקום מגורים ואיפה אשיג אוכל. בשש בבוקר הוכרחנו לצאת לעבודה עד שש בערב. העבודה הייתה סיתות אבנים ופיזורן בדרכים לסלילת דרכים עבור רכבי הגרמנים. החיים היו ללא ביטחון וללא תקווה למשהו יותר טוב. ביולי 1943 התרחשה האקציה השנייה ואחריה נשארו רק 22 איש, שיצרו קשר עם הפרטיזנים, וכך הצלחתי לשרוד עד השחרור ביולי 1944.

החיים בסיום מלחמת העולם השנייה וההחלטה על העלייה ארצה:

החזרה לעיירה הייתה קשה ולוותה בהתלבטות קשה – מה עושים?

לחזור הביתה לא חשבנו שנוכל, אבל כיוון שהיינו חסרי כל ורעבים החלטנו לחזור למקום מגורנו הקודם, שהיה רווי בדם היהודים וריק מהם (נשארו כ-50 איש שנקבצו מכל העיירות שבסביבה).

החיים היו קשים מאוד, התקופה הייתה תקופת צנע וגם תקופה של אנטישמיות מתגברת. בכל הזמן הזה חשבנו על עזיבת המקום בהזדמנות הראשונה שתקרה בדרכנו. היה קשה להיפרד מכל אבן, מכל עץ, מכל מקום שהיו טבועים בזיכרון המשפחה, וגם קשה היה משום שבאף מקום בעולם לא חיכו לנו והרגשנו שאפסה התקווה לעתיד טוב.

יחד עם זאת ידענו שקמה מדינה ליהודים והרגשנו שזה המקום הנכון להגיע אליו, לכן עשינו הכנות חשאיות במשך תקופה ארוכה, וברגע המתאים קמנו ועזבנו את המקום לעלות למולדת האמיתית שלנו.

 תשע"ד